יש בספר שני סיפורים מצחיקים ומהנים!
הראשון מספר על ילדה שיש לה אצבע קסומה שאם היא מצביעה בה על מישהו הוא... (תגלו בספר, אני לא רוצה להרוס).
הסיפור השני מספר על מישהו שבעזרת תחבולה, מנסה לגרום לאישה להתחתן איתו.
אני אישית חושבת שהסיפור הראשון חינוכי מידי. זה מרגיש כמו לקרוא משל לא סיפור.
זה מעצבן, בקריאה אמורים להנות, לא?
הסיפור השני מטופש, איך האישה מאמינה לו? אני לא הייתי מאמינה לאיש שרוצה להתחתן איתה בחיים!
אבל הקלילות של רואלד דאל נחמדה והספר מצחיק.
לפי דעתי זה ספר מאכזב אבל חמוד.
אם אתם רוצים לקרוא אותו עדיף שתיקחו אותו מהסיפריה.












