“זהו סיפורו של ליצן עצוב, שבסוף המופע מוריד את האיפור. אז מתגלות כל הצלקות והחריטות שהחיים השאירו, והוא מדבר עליהם בלי כחל וסרק. בכנות, בלי מיתוסים והפרזות, והקסים אותי בפשטות הישירה והשורשית שלו. החלק הראשון של הספר, נחמד ונוסטלגי, עם כמה צחוקים שובביים. אלה הם סיפורי תל אביב של פעם, שאותי תמיד מקסימים בהיכרותי אותה. החלק השני, על אף החיוך החבוי בו, קשה ועצוב. החלק השני הוא בעצם "ימי צקלג" בעט”

“את ספריו המצחיקים עד דמעות ואח"כ חקוקים היטב בזיכרוני, של הסופר:"המורה הדגול שמילקיהו","כשהמורה שמלקיהו היה ילד ","איה הג'ינג'ית ","האח הקטן והמציץ ",את כל הספרים הללו הכתובים על זיכרונותיו של הסופר מימי ילדותו ונעוריו,קראתי בנעורי ואח"כ עם בנותי .{אני ממליצה גם כיום לבני הנוער לקרוא את הספרים הללו כי הם מצחיקים ורלוונטיים להוי בית הספר ולתקופת ההתבגרות }. את הספרים:"חבורה שכזאת","אני פחדן אני",ה”

“אתם מבינים, סיגנון הכתיבה של פוצ'ו הוא בדיוק הסיגנון שאני אוהבת לקרוא. הסיפורים בספר (שקראתי בהוצאה המחודשת) פשוט לא מספיקים לי, אני רוצה עוד. זה ספר מהסוג הזה שפשוט כיף לקרוא, לא צריך להתחיל להתחכם ולהבין- פשוט קוראים. תמיד כשאני מצוברחת, או שסתם מתחשק לי לצחוק - אני לוקחת את הספר הזה לידיים שלי. פשוט להנות כל פעם מחדש.”

“פוצ'ו הפך לי את הנעורים עם הספרים המשונים שלו. אהבה בליל הפשפשים מתאר סיפורים מצחיקים, טראגיים-קומיים מימי קום המדינה וראשיתה, אם התקופה לא מטעה אותי. מהספר עצמו אי אפשר לפספס ולשכוח קטעים שלמים על הבחור באוניה שהביא ספל מלא קפה עד גדותיו לקברינט שניסה להתל אבו, הכלבה המיוחמת שכל הכלבים רצו ועוד כהנה וכהנה סיפורים ממוחו הקודח של פוצ'ו מגדולי ההומוריסטיקנים בארץ!”

“זהו סיפורו של ליצן עצוב, שבסוף המופע מוריד את האיפור. אז מתגלות כל הצלקות והחריטות שהחיים השאירו, והוא מדבר עליהם בלי כחל וסרק. בכנות, בלי מיתוסים והפרזות, והקסים אותי בפשטות הישירה והשורשית שלו. החלק הראשון של הספר, נחמד ונוסטלגי, עם כמה צחוקים שובביים. אלה הם סיפורי תל אביב של פעם, שאותי תמיד מקסימים בהיכרותי אותה. החלק השני, על אף החיוך החבוי בו, קשה ועצוב. החלק השני הוא בעצם "ימי צקלג" בעט”

“את ספריו המצחיקים עד דמעות ואח"כ חקוקים היטב בזיכרוני, של הסופר:"המורה הדגול שמילקיהו","כשהמורה שמלקיהו היה ילד ","איה הג'ינג'ית ","האח הקטן והמציץ ",את כל הספרים הללו הכתובים על זיכרונותיו של הסופר מימי ילדותו ונעוריו,קראתי בנעורי ואח"כ עם בנותי .{אני ממליצה גם כיום לבני הנוער לקרוא את הספרים הללו כי הם מצחיקים ורלוונטיים להוי בית הספר ולתקופת ההתבגרות }. את הספרים:"חבורה שכזאת","אני פחדן אני",ה”

“אתם מבינים, סיגנון הכתיבה של פוצ'ו הוא בדיוק הסיגנון שאני אוהבת לקרוא. הסיפורים בספר (שקראתי בהוצאה המחודשת) פשוט לא מספיקים לי, אני רוצה עוד. זה ספר מהסוג הזה שפשוט כיף לקרוא, לא צריך להתחיל להתחכם ולהבין- פשוט קוראים. תמיד כשאני מצוברחת, או שסתם מתחשק לי לצחוק - אני לוקחת את הספר הזה לידיים שלי. פשוט להנות כל פעם מחדש.”

“פוצ'ו הפך לי את הנעורים עם הספרים המשונים שלו. אהבה בליל הפשפשים מתאר סיפורים מצחיקים, טראגיים-קומיים מימי קום המדינה וראשיתה, אם התקופה לא מטעה אותי. מהספר עצמו אי אפשר לפספס ולשכוח קטעים שלמים על הבחור באוניה שהביא ספל מלא קפה עד גדותיו לקברינט שניסה להתל אבו, הכלבה המיוחמת שכל הכלבים רצו ועוד כהנה וכהנה סיפורים ממוחו הקודח של פוצ'ו מגדולי ההומוריסטיקנים בארץ!”