ביקורת ספרותית על עמוק בלב היער מאת סירקה טורקה
ספר מעולה

---

אתנצל מראש על אריכות הסקירה והנסיון לשידול. יש לי רצון לגרום לאנשים לאהוב, או לכל הפחות להכיר, משוררת זו ולכן נכתבה סקירה זו.

הקדמה מאתר טקסט:
"סִירְקָה טוּרְקָה היא מגדולות המשוררות הפיניות בימינו. הספר עמוק בלב היער הוא אנתולוגיה שנייה, מקיפה וממצה, של שירת סירקה טורקה בעברית: אוסף שירים המנצחים את הצער ומודים בקיומו, מילים של אהבה הפועמת גם בשלגי הצפון. סירקה טורקה נולדה בהלסינקי בשנת 1939. מאז 1973 היא פרסמה שנים-עשר ספרי שירה ונהפכה בארצה לאחת היוצרות החשובות בנות דורה.
ספריה חוללו בשירה הפינית מהפכה בזעיר אנפין משום שהיתה בהם שבירת מוסכמות בולטת בתחומי התוכן, הלשון והצורה. מתרגמה של סירקה טורקה לעברית, המשורר רמי סערי, צירף לתרגומו מבוא והערות. אלה מקרבים את הקוראים הישראלים ליצירת טורקה ומביאים לעולמם דורון מתרבות פינלנד."


את סירקה טורקה גיליתי מיד אחרי אוה קילפי, מסתבר שיש לי חולשה למשוררות פיניות, גיליתי משוררת שכותבת בצורה ברורה, מדוייקת וצלולה, בשפה עשירה וקצבית, חזקה ומלאה בדרמה. שפה שאני מבינה. היא אינה בונה את שיריה במבנים או מאפיינים המקובלים בעולם השירה, שירתה ייחודית ומפתיעה במקוריותה. כשהיא מתייחסת לנושאים מופשטים היא מצמידה להם מציאות מוחשית עם התרחשויות טבעיות או יום יומיות, השירים קורצים, משתעשעים, ישירים וטבעיים.
"על העץ הגבוה ביותר בחצר יושב עורב בעל נחלה
ועל פרצופו ארשת של ספינה העומדת להפליג."

רבים מהשירים מכילים אזכורים וציטוטים מתחומים כמו ספרות, תרבות, הסטוריה, פוליטיקה ומוסיקה. "Johnny be good" "בית השמש העולה", Georgia on my mind" ועוד כמוצרט, ון גוך, סנטנה, הו צ'י מין ואפילו הסכסוך הישראלי-פלסטינאי. כל זאת בנימה שיכולה להיות הומוריסטית מזוית ראייה חדשה ומרעננת. על מאו טסה טונג:
"מה נוכל לומר לאיש שנכנס לחדר הרחצה ותלה עצמו על מכנסיו. שהם היו יכולים להיות לכל הפחות נקיים? ......
מהו חזונך האחרון בעולם הזה: אולי עץ דובדבן הזולל את ענני הגבעה, השענת על גזעו את גבך הלאה ברגעי הבדידות הנדירים."

טורקה אורגת רגשות משולבים במחשבות משולבות בגוף. אלה בתורם נשזרים לנוף המוחשי, הנוף המיתולוגי מראשית הבריאה, אך בו בזמן מעוגן היטב בנוף הכפרי שבו היא גרה.
"העונה הזאת, באתי הביתה.
בכל מקום עצים מוכרים מביטים מבעד לחלונות בנוף שלי,
הסתיו הירוק של הצפון מלא ערפל, תפוחים, פרות לבנות, שלג."

העצב והמוות נוכחים מאד בשיריה, העצב הוא תחושה קבועה המלווה אותה, אך אין זה עצב משתק, היא יכולה לראות דרכו את החיים.
" העצבות הזאת, הכבדות הבסיסית שבי..." -
"אני שאינני זוכרת רגע אחד בלי צער, בוערת, מתנדנדת ושרה."
אולי דרכה גיליתי שעמוק עמוק בתוכנו, במקום שבו אנו לבד, שם מקנן העצב בכולנו במידה משתנה בהתאם לאישיות. גם המוות נוכח תמיד כחלק טבעי וכצד נוסף של החיים הוא מהדהד בחלל ומגדיר את התנועה של כל החי בעולמנו.

אינטליגנציה, סרקזם, הומור, רצינות ועצב נמהלים לתערובת צבעונית בעלת מקצב שהייתי מגדירה כבלוז, מרקחת נוגעת ללב ומענגת. אפשר לדמיין שהטבע כותב את עצמו. שיריה הם זרימה חופשית של מחשבות, אולי תודעה זורמת, בעקבות תנועת הטבע עצמו, היער, הנהר, הצמחים, הרוחות, השלגים וכמובן בעלי החיים, גם המבוייתים כסוסים וכלבים שהם חבריה לחיים.
היא כותבת על אהבה, מוות, אמונה, בגידה וכן החולשות האנושיות. קול נשי חזק ובאותה העת גם רך ופגיע. עצמאותה חשובה לה והיא מרחיקה עצמה מאנשים מפחד שתפגע. יש לה קשר חם ואוהב עם בעלי החיים ושם היא מרגישה בטוחה. אין זיוף רגשות, אין העמדות פנים, אין צורך בזהירות ובהסוואה, אלה מהדהדים בתוכי, טורקה עצמה בחרה להתבודד ועברה לגור ביער, רחוק מההמון והערים הגדולות.

קולה המספר על תחושות ומצבי חיים דרך תאורים פואטים, מטאפורות מהטבע ודימויים אנושיים, גרם לי לעצור ולהקשיב. היא ממכרת ומפתה אותי לבוא אליה ולהיות מופתעת מחדש בכל ביקור. השפה יפה אך אינה מתייפיפת או מתיימרת ולכן ההרגשה היא של מכר הכותב לנו על חייו וחוויותיו. ההזדהות קלה ונוחה, גם כשהנושאים כבדי משקל, ממש כמו שקורה בחיינו ובקשרינו עם חברים ויקירים.

לסיום אזכיר את עבודת התרגום הנפלאה של רמי סערי, והמבוא המקיף והמעשיר כמו גם ההערות שבזכותם ניתן להבין ולהבהיר את הרקע לחייה וכתיבתה של טורקה.
אקווה שעוררתי את סקרנותכם ותרצו לקרוא עוד.

בּוֹא אִתִּי לָאַגָּדָה, קַר כָּל כָּךְ:
אֲפִלּוּ רוּחַ הַחֹרֶף מִשְׁתּוֹחַחַת בְּלֶכְתָּהּ בָּרְחוֹב.
בּוֹא, נֵלֵךְ לָאַגָּדָה, לַסֵּפֶר הַפּוֹרֵחַ הַגָּדוֹל.
קֹדֶם לִכְרִיכָתוֹ,
אַחַר-כָּךְ לְתוֹכוֹ.
נִבְנֶה קֵן לַבְּכִי, לְכָל דִּמְעוֹת הָעוֹלָם.
הֱיֵה אַתָּה הַטָּהוֹר, וַאֲנִי אֶהְיֶה הַצְּלוּלָה
סַכִּין הַיָּרֵחַ טוֹבֵעַ
בֶּחָזֶה הַמִּתְנַשֵּׁף שֶׁל הֶעָנָן
וְהַכְּאֵב מַפְשִׁיט אֶת הַכּוֹכָב
מַטָּה, עַד כָּאן.
בֵּית הָאַגָּדָה יָרֹק וְקָטָן בְּיַעַר יָרֹק כָּל כָּךְ,
מִתַּחַת לְכַף יָדוֹ הַיְרֻקָּה שֶׁל אֱלֹהִים.
וְהַלֵּילוֹת כֹּה קְדוֹשִׁים, כֹּה צְלוּלִים
מִסָּבִיב לְיָמֵינוּ הָעֲיֵפִים.

» ביקורות נוספות של Dawn
» ביקורות נוספות על עמוק בלב היער