הביקורת נכתבה ביום רביעי, 5 בספטמבר, 2012
ע"י אלי
ע"י אלי
פרננדו פסואה כותב את שיריו תמיד תחת התלבשות בדמויות שונות. ספר זה מוגדר כשירי ריקרדו רייש.
גם כאן אני מזהה בשירתו את התייחסות להוויה כפי מה שהיא
במקום למקד את המחשבה במה שיהיה ובדאגה, תשומת הלב מוסבת לעצם הקיום וההנאה במה שיש ונמצא.אם כי לא אכחד כי משירים מסויימים גם עולה נימה נוגה ומכמירה. ובמקום להכביר במילים אציין להלן קטע מאחד משיריו שיש בהם להמחיש את שני ההיבטים הללו.
אני אוהב את מה שאני רואה כי
ביום מן הימים אחדל לראותו
אני אוהב אותו גם כי הוא הינו
במרווח השקט שבו אני חש את עצמי
בגלל אהבתי, יותר משבגלל הויתי
אני אוהב את קיום הכל ואת עצמי.
לא היו מיטיבים לתת לי, אלו שבו
האלים הקדמונים, שאף הם אינם יודעים דבר.
(על העמוד היציב עמ' 164).
4 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אלי
(לפני 13 שנים)
תודה לך חמדה
על העידכון
|
|
|
חמדת
(לפני 13 שנים)
בשנה הבאה תתפרסם הביוגרפיה
שלו .בהוצאת רימונים .
|
|
|
אלי
(לפני 13 שנים)
יש לי עניין
להתעניין בכל מה שמרחיב את הדעת
ומעורר את המחשבה תודה לך אנקה |
|
|
אנקה
(לפני 13 שנים)
גם פילוסוף וגם אוהב שירה. הרשמת אותי מאוד:)
|
4 הקוראים שאהבו את הביקורת
