“בתיכון היה לי מורה לפיסיקה שבא לרגע, אבל קשה לי לשכוח את הפתיחה שלו בשיעור הראשון. 'אל תתייחסו', הוא אמר עפ"י זכרוני, 'לכל המדענים שיגידו לכם שהמדע זה דבר קבוע, שיש כללים שנקבעו ואי אפשר לשנות אותם. זה לא נכון. בכל נקודה של זמן מופיעים כללים חדשים שהם לפעמים הפוכים ממה שאנחנו יודעים. אז נכון שהכללים האלה מבוססים על מחקרים חדשים, אבל אי אפשר לבטל במחי יד את מה שהיה ידוע עד כה, כי המדע נבנה שכבה על שכבה וכל השכבות נכונות וצריכות להילמד'. אחרי הדברים האלה הוא עבר ללמד נוסחאות שאף פעם לא ממש הבנתי, ואחרי עוד כמה שיעורים הוא סיפר שזכה במלגה למחקר והוא נוסע לארה"ב.
אני נזכרת בדברים האלה בכל פעם שאני קוראת ספר רציני על אסטרולוגיה (ולצערי יש מעטים כאלה). אחד מהם הוא הספר הזה שמאדיר את ידיעתו של אבן עזרא בכל מה שקשור לטבע ולגיאוגרפיה במקביל להכרת התנ"ך ופרשנויותיו.
דוגמא קטנה, למשל, היא פרשת עגל הזהב: "והמבין סוד מלאכת שמים ידע למה צורת עגל" אומר לנו הראב"ע. ולמה כוונתו: כשאנחנו קוראים בתורה ברור לנו שבני ישראל יצרו פסל של עגל זהב (יש אומרים שהיתה זו השראה מההודים) כדי לעבדו, אבל בפועל, מסביר הראב"ע, בני ישראל בכלל לא התכוונו לעבוד פסל, אלא את השמים. כי תקופת יציאת מצרים היתה זמן מזל שור וברצותם להתפלל לאלוהים פנו הישראלים דרך מזלות השמים, אותם הם הכירו. גם הסבריו של הראב"ע על כוכב שבתאי בהקשר לשבת אצל היהודים נפלאים.
ובקיצור, כל הספר הזה נותן לנו הסתכלות מחודשת על מה שאנחנו עושים על פני האדמה, ועד כמה כולנו שייכים לבריאה אחת גדולה. הראב"ע כיהודי שומר מצוות מנסה לקשר בין הבריאה האלוהית לדת היהודית. לפעמים ההסבר מסתדר יפה עם הדת ולפעמים ההסבר קצת צולע, אבל בכל מקרה אי אפשר להישאר אדישים לדבריו ולחכמתו.
זה לא ספר קל (קראתי אותו בשילוב עם ספרי קריאה קלילים יותר) אבל מומלץ לכל מי שעוסק בתחום הקשור למדעי הטבע ולא פוחד מהצד הדתי.”