ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 21 באוגוסט, 2012
ע"י אורי רעננה
ע"י אורי רעננה
ספר על זיקנה, מיפלגה סוציאליסטית ( כנראה מפאי), על אומנות התחקיר הביוגרפי ולבסוף על הכתיבה.
בתוך כל זה באות גם הערות על מצבנו הפוליטי והחברתי.
סיפור המסגרת פשוט. פרופסור ש"נודע" בספריו, מתבקש על ידי תורם אוסטרלי לכתוב ביוגרפיה על השר אפרתי שהלך לעולמו.
לשם כך הוא שוכר תחקירנית, קרובה רחוקה של נשוא הכתיבה בעלת השקפה קומוניסטית במקור.
התחקיר לא מגלה דברים מפתיעים, למעט, כי כבוד השר לא היה אותנטי אלא עבד נירצע של: "המיפלגה", ה"תנועה", וכל דבר שנראה קונצנזוס.
בספר מוזכרים ארועים אמיתיים כמו התאבדותו של שר השיכון עופר( לא בשמו האמיתי).וארועים אחרים.
הספר מענין לסרוגין, בעיקר בתהליך התחקיר, כל השאר הוא צפוי, נדוש לעיתים נאיבי מול מה שקורה היום.
לעיתים יש בו הומור על הזיקנה. כמו( עמוד 146), שבו התחקירנית טועה בחדר בבית אבות ולבסוף מוצאת את יעדה. כשהמרואיין שומע היכן הייתה הוא אומר: "אני כבר יכול לתאר לעצמי מה הוא כבר אמר עלי, האיש הזה לא שוכח שום עלבון,עשר שנים הוא מכחיש שנגע בטורה (צריח-בשח), ועשרים שנה הוא שהוא התפכח ( פוליטית) שנה לפני.. מה אפשר לצפות מזקן סנילי."
למדתי גם כי הרחוב בוקי בן יוגלי בתל אביב הוא על שם סופר לא כל כך ידוע שזהו שמו הספרותי.( ע 175).
כאמור כל השאר צפוי.
אולי צריך להיזהר אחרי שקוראים את רביעיית רוזנדורף של הסופר.
3 קוראים אהבו את הביקורת
3 הקוראים שאהבו את הביקורת
