קיבלתי את הספר הזה עם המלצה חמה מדודתי מצד אמי. תוך כדי הקריאה בו, אליה נשאבתי בקלות, חשבתי כל הזמן על המשותף לרבים מהדור הזה, של אמי, דודתי ושל המחבר, למרות המרחק הגיאוגרפי. אמי ומשפחתה עלו לארץ מעיראק בשנות ה-40 וה-50 וחוו ניתוק מההורים למשך כמה שנים, נתק שהיה קריטי לכמה מהם (כמו לאמי, שעלתה בגיל 7). המחבר היה ילד באירופה בעת פרוץ מלחמת העולם השניה, והוחבא במנזר למשך המלחמה, במהלכה מתו הוריו בנסיבות לא ידועות (מן הסתם נרצחו). הוא גדל כילד נוצרי לכל דבר, עד שחזר לזהותו היהודית.
חשבתי על הדור הזה, שרבים ממנו חוו ניתוק קשה כל כך ממשפחתם, בנסיבות יותר או פחות קשות, בעטיים של השינויים הפוליטיים הדרמטיים ברחבי העולם בשנות ה-40 וה-50. ילדים שגדלו חלק ניכר משנות ילדותם הקריטיות ביותר להתפתחות ללא משפחה חמה. כהיסטוריון, פרידלנדר מייחס חשיבות רבה לתהליך בניית הזיכרונות שלנו, לאופן עיצובם. הוא מנסה לשחזר את ילדותו וקורותיו לפני ואחרי המלחמה, ומתעכב על המרכיבים השונים הבונים את הזכרונות שאדם בוחר, במודע או לא, לזכור. הזכרונות המעצבים את ידיעתו את עצמו ואת העולם.
הספר כתוב בצורה מרתקת, תוך התייחסות לנקודות זמן בהווה במדינת ישראל, הדרמטי לא פחות (העשור שבין 67' ל-79').

עם בוא הזכרון הוא סיפור ילדותו בתקופת השואה של שאול פרידלנדר, פרופסור להסטוריה וליחסים בינלאומיים, שהיה בעבר פרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית ובביה"ס ללימודים גבוהים בז'נבה , וחי כיום בארה"ב. פרופ' פרידלנדר ידוע כבן אדם מאופק, רציונלי, מכריו יאמרו אפילו במידה מסוימת - קר. הוא כתב מחקרים רבים בנושא השואה וגרמניה הנאצית, כולם מחקרים מדעיים בעלי משקל רב, וספרות חובה לכל מי שחוקר את התקופה.
פרידלנדר נולד בפראג בתקופת השואה וכדי להצילו מסרו הוריו את ילדם הצעיר לכנסייה וכך ניצל מגורלם האכזר. הוא גדל כנוצרי ורק בגיל ההתבגרות גילה את זהותו האמיתית וחזר בהדרגה לשורשיו היהודיים. מי שקורא את הספר הזה מגלה אדם שונה לחלוטין מדמותו ותדמיתו ויבין אולי כיצד ומדוע אדם שעבר כל מה שעבר מגן על עצמו ועל רגשותיו כדי שלא להיפגע עוד.
הספר עצמו מרתק, כתוב בכשרון רב (כמו כל ספריו של פרידלנדר) ונקרא בנשימה עצורה. מומלץ ביותר!