ביקורת ספרותית על מסתורין באיסברגטאון מאת על סטראנס
ספר טוב

---

אירוניה מושחזת עד כדי דוקרת בכאב, על שלטון, ממשלה, שחיתות וכמובן עורכי דין ועיתונאים.
קודם כל, הספר נכתב על ידי אדם שעלה מברית המועצות, שינק בחלב אימו את הציניות, ספקנות כלפי פוליטיקאים ממשלה ושילטון.
הספקנות מתוגמת ברוסיה של התקופה הקודמת, ואולי לצערנו, הנוכחית ובעתיד , אירוניה וציניות.
במדינה של עירוב תרבויות כשלנו ( דבר נפלא כשלעצמו ), מקבלים לעיתים יצירה מיוחדת כמו ספר זה.
כמעט כל משפט חובט בתופעה כזאת או אחרת בארץ.
לדוגמה: בכל ארוע צריכים להיות כוהני שלושת הדתות כאשר על השר הממונה להחזיק תנך, צלב ומסבחת חרוזים לתפילה.
יש קטע מצחיק ולועג על החתונות בארץ, כאשר השיא הוא שבני הזוג ישוטו לאי באגם מלאכותי ואז כמובן הכל משתבש והחתן ממשיך לחתור גם כשמישהו מרוקן את הבריכה והסירה עומדת על התחתית הריקה.
ועוד ועוד.
אפשר לזהות בקלות ארועים בעברנו, ממשלת שרון , הקמת קדימה ( שכל חבריה מקבלים תעודת אימפוטנט רשמית), בעיות ההטרדה המינית במשרדי הממשלה ועוד ועוד.
וכמובן אי אפשר בלי "עמודי הדמוקרטיה" העיתונים והעיתונאים. ולא נשכח את "אבירי הצדק" , עורכי הדין.
הספר שופע רעיונות.
חסר לי בו מעט עידון. ואולי קיצור העלילה במעט.
זה לא שוויק של האשק. אבל המסר ישנו, שווה קריאה ולו רק לחשוב בכמה זבל אנו מוצפים מדי יום ביומו.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על מסתורין באיסברגטאון