ביקורת ספרותית על הותר לפרסום מאת ניסים משעל
ספר לא משהו

---

ספר מאכזב ללא ערך מוסף.
באוירה של פסק הדין במשפט אולמרט, אומר כי היסוד הנפשי של עיתונאי אינו היסוד הנפשי של סופר.
עיתונאי רודף סקופים וסנסציות וזה נכון לכתיבה ופירסום באמצעי תקשורת בתנאי שהיא נעשית במידה.
סופר וספר נדרשים לפחות למימד אחד יותר מכתבות עיתונאיות.
ציפיתי כי עצם כתיבת הספר, תאפשר לעיתונאי או כל אדם , להתבונן על עצמו , סביבתו בעין יותר מפוכחת, ברספקטיבה רבת ממדים ועם תובנות חדשות. אחרת הקריאה דומה לאכילת איטריות ומרק קר.
וכזה הספר של משעל. מין מדריך לעיתונאי מתחיל, רכילותי שאינו מוכן להפרד מרגעי התהילה וחום הזרקורים באולפן.עד כדי כך שהוא מצטט קטעים "מפנתיאון" השיחות האלמותיות עם כל מני מרואיינים, זוויות צילום ועוד מני שיעמומים "בלתי נשכחים" כאלו.
גם ההסתכלות על אישיות מסויימת לא עברה ביקורת על הצגתה באמצעי תקשורת אחרים וכיצד זה השפיע עליו. מין סיפור אגוצנטרי סביב מר ניסים משעל.
והסתייגות אחרונה מדברי, אני חושב כי משעל הוא עיתונאי טוב.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על הותר לפרסום