ביקורת ספרותית על הותר לפרסום מאת ניסים משעל
ספר טוב

---

בהותר לפרסום נסים משעל , הכתב הפוליטי שהחל את דרכו במסדרונות הכנסת ב-1979, ולאחר מכן הגיש את מוקד, היה מנהל הטלויזיה, ולאחר מכן הנחה את משעל חם עם ישראל סגל וחיים הכט, מביא את הסיפורים ואת הראיונות עם מנהיגי ישראל בשלוש העשורים שחלפו.
החל מפגישה עם משה דיין, מחת הסרטן בא לקה וסופו הטרגי, כולל ביקור בגן שלו בו היו העתיקות ששדד.
פגישה וראיונות עם רבין חודשיים לפני הרצחו, ועוד קודם לכן שהדליף לנסים משעל את טיוטת ספרו פנקס שירות ובו כונה פרס חתרן בלתי נלאה.
על הצורך של פולטיקאים -פרס שיאהבו אותו, על תחושת הרדיפה שלהם - ברק, נתניהו ,דרעי.
על כך שדרעי אף ניסה לומר למשעל , עראקי במוצאו שגם הוא חש מקופח.
על צניעותו של בגין, מדידת הזמנים שהיה מבצע עם מזכירו המסור יחיאל קדישאי להעברת מסריו וכן על התעלומה הבלתי פתורה של פרישתו מהחיים הפוליטיים.
על שרון שהיה קורא מדפים מסרים שהיו נכתבים לו ומתעלם משאלות שהופנו אליו ועל דאגתה הבלתי פוסקת של לילי שרון לבעלה.
גם על רפול.

בנוסף יש את הראיון המאלף עם ברק בפרשת צאלים ,ראיון אישי (ומעולה לטעמי) עם גדול האמנים שהיה לנו , יוסי בנאי,
וכן טיסות למוסקבה ולסין (הראשון בטלויזיה שדיווח משם -1988 ו1989 (בעת הטבח ביכר טינאנמן).

בסה"כ ספר מעניין, אך אילו הפרק הראשון וכן הראיון העצמי שנתן לאילנה דיין היו מופיעים בתחילת הספר, אז אולי הספר היה מעולה.
יש תחושה שנסים משעל תמיד נוהג בחוסר הוגנות (עם הנגיד פרנקל למשל) וביוהרה כלפי מרואייניו, התחושה מתעמעמת בסוף הספר.
בסה"כ נחמד לקרוא

» ביקורות נוספות של עופר
» ביקורות נוספות על הותר לפרסום