ביקורת ספרותית על רחובות צ'רלסטון מאת פט קונרוי
ספר בסדר

---

תפסת מרובה לא תפסת.
נושא וסיפור שיכולים להיות מרתקים: החיים של מחזור לימודים אחד בעיירה צ'רלסטון בדרום קרוליינה.
הסיפור משתרע על תקופה של מימוש שוויון הזכויות לכושים והשינויים באצולה הדרומית כפי שהיא מיוצגת בעיר.
הספר כתוב באהבה,לעיר לתרבות שלה והשינויים החלים בה.
הסיגנון נפלא, רצינות, המעורבת בקלילות וקינטור של "חברה".הגדרות של קודים חברתיים שלעתים הם מוזרים כמו גם אם הכניסו לך 200 גרם קוקאין לכיס בזמן פשיטה משטרתית ואתה צפוי למאסר ממושך וכתם חברתי, לא תלשין על המפליל מטעמים " נאצלים".
יש בספר מבט אירוני ,לעג וביקורת על מוסכמות וגינוני "אצילות" דרומית.
מתח וסיפור נוסח "סיפור הפרברים" אבל עם סיום חיובי.
יש בספר גם מבט נוסח דיקנס מופחת על בית יתומים בצ'רלסטון.
כמו כן , מתוארת ההרסנות של איתני הטבע כמו הוריקן " הוגו".
ועוד ועוד נושאים.
ובזה חולשתו של הספר.
ניתן לחלק את הספר לשלושה חלקים כמעט שווים.
חלק ראשון אינטגרלי ,מקסים. בו אנו פוגשים את ליאו המכונה "קרפד", העוסק בחלוקת העיתון של צ'רלסטון, ובעזרה לערירי בעל חנות עתיקות כעבודות שירות למען הקהילה מסיבות שהובאו קודם לכן.
לליאו אח שהתאבד, הסיבה מוצגת בסוף הספר והיא חלק מנושא ענק אחר שהספר רק מזכיר אותו בסופו ובחטף.
אל הבמה עולים בוזמנית כל גיבורי הספר, והם מתוארים בצורה עזה, יפה ומענינת , עם ארועים סבירים ותיאור נפלא. חלק זה בעל מתח חברתי , קצבי ויוצר את הצמא לקרוא עוד.
חלק שני ניתן לקרוא לו בשם ה"חברה", פתאום אנחנו נזרקים כ 20 שנה קדימה, המיקס הגזעי כבר מבוסס, וכמו בחסמבה החברה יוצאים לעזור אחד לשני. לא אתאר יותר כי זה יקלקל לאלו שיקראו את הספר.
יש בו נימה ילדותית ותת רמה מול החלק הראשון. עדיין הוא נסבל כי חילופי הדברים בין הגיבורים , העקיצות ההדדיות , המתח המיני והפלרטטני עדיין מחזיק את הסיפור.
החלק האחרון ניתן לקרוא לו בשם ה"מסטיק". קובץ של ארועים שמטרתם לסגור בכוח מעגלים. הקטע הזה זורק אותנו בפינג פונג קדימה ואחורה בזמן, כמו בטלנובלה. חבל.
הציון שהייתי נותן לחלק א הוא 5, חלק ב 3 וחלק ג 1 . הספר ארוך ומחזיק 610 עמודים.
וכדי לטעום קצת מהניחוח הספרותי שבו אביא פתיחה לפרק בעמוד 316 על שכונת עוני בסאן פרנציסקו בשם טנדרלוין.
"לכל עיר יש טנדרלוין משלה.זהו אותו אזור בעיר שאפשר להרגיש בו כיצד האווירה משתנה אחרי שפורצים מבעד לאפידרמיס סמוי מן העין של אומללות, מקום מוזנח ונטול שמחה שבו העיר טעתה ואינה מוצאת את עצמה". האם לא הייתם קואים לזה שכונת התקווה או פלורנטין של היום בתל אביב.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על רחובות צ'רלסטון