ביקורת ספרותית על מדוע ´באמת´ הוקמה מדינת ישראל מאת ארז כסיף
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 22 במאי, 2012
ע"י אליעזר מלמד


למרות שמדובר בספר שביסודו הוא מחקר מדעי, העלילה מרתקת, מטובלת בהומור סרקסטי, והסיפור משכנע ומצמרר.
החידוש המרכזי בספר הוא מדיניותו של בן גוריון שמעל הכל חתר להגמוניה שלטונית. כדי לגרש את הבריטים העניק עצמאות לאצ"ל ולח"י לפגע בבריטים, כדי שהאצ"ל והלח"י לא יזכו בפירות מאבקם, העצים את המאבק בערבים על מנת לצמצם היכולת של הפורשים – מגרשי הבריטים - לתפוס את השלטון. מתוך הכרה בחשיבותם של ה"נכסים הסימבוליים" שעמדו לזכותם של האצ"ל והלח"י שבפועל גרשו את הבריטים מהארץ.
וזאת בנוסף לתיאור בן גוריון כמי שמשתמש בהקמת גופים שונים, ותמרון האנשים הפוליטיים והצבאיים לצרכיו.
אמנם הגישה הבסיסית מתייחסת אל האדם כייצור שמונע על ידי אינטרסים אישיים בלבד, בלא אידיאלים ובלא אמונה. לתפישתי לכל אדם יש אמונה מסוימת, ולהערכתי בן גוריון היה גם מאמין ואידיאליסט. אמנם פעמים רבות יצר השלטון גבר עליו, אבל מבחינתו הוא היה מסור לערכים הלאומים. להערכתי לו היתה עומדת בפניו הדילימה הקשה, להציל את מדינת ישראל תוך הקרבת חייו, היה מקריב את חייו. אמנם כמעט תמיד היה מוצא צידוקים לכך שטובתו האישית היא גם טובת האומה. אבל עדיין המניע האידיאליסטי קיים ומשפיע.

מבחינתי כאדם מאמין, שרואה בהקמת מדינת ישראל התגשמות של דברי הנביאים, תיאורו של ד"ר ארז כסיף מוסיף נדבך משמעותי, ביכולת להבין איך מערכות שונות של אינטרסים משתלבות באופן מופלא לקידום תהליך שהמניע הפנימי שלו הוא אלוקי.

עוד הערה, בתוך קריאת הספר הרהרתי בשאלה, מה היה קורה אם אנשים מהחוג שאני נמצא בו (הציבור הדתי לאומי) היו מובילים את תהליך הקמת המדינה, כיצד הדברים היו מתרחשים? ונדמה לי, שהם היו נוטים להתפשר יותר עם הערבים, מתוך תקווה/אמונה שחזון אחרית הימים קרב ובא. הנה עוד מעט יהיו הערבים חסידי אומות העולם, ויישאו על כפיים את המוני העולים, ויעשו את כל שביכולתם לסייע לעם היהודי לבנות את מולדתו. זה רעיון מקסים שיכול היה להתקיים במציאות אוטופית אילו היינו במצב מוסרי נעלה לאין ערוך. אבל במצבנו, סדרה ההשגחה האלוקית שתהיה לנו מנהיגות בוטה וכוחנית, שעל ידי גירוש המוני של ערבים פתרה לנו בדרכה חלק מהתסבוכת. יתכן שגם אנשים מוסריים יותר היו מגיעים למסקנה שאין מנוס מלגרש את רוב האוכלוסיה הערבית, אבל הדבר היה נעשה אחרת, תוך הפרדה ברורה בין המעוניינים לחיות במדינה יהודית על כל הכרוך בזה, לבין אלה שאינם מעוניינים.
2 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
tuvia (לפני 13 שנים ו-5 חודשים)
שלום אליעזר, למזלנו הרב בן גוריון היה מנהיג פרקטי, הוא ידע למה היישוב מסוגל להגיע בכוחו הוא, הוא חזה את ההתנגשות עם הפלשטינים כבר אחרי
מלחמת העולם, הוא ידע שבריטניה תצא מפלשתינה, אבל המשיך לפחד
עד סוף המנדט שהם ישנו את גונתן וירצו להישאר.
הוא לא היה צריך להעצים את הסכסוך עם הפלשתינים, מכוון שזה היה צפוי שהם יתנגדו לחלוקה, על כל צורותיה. הוא גם הבין שהמאבק יהיה לא רק נגד הפלשתינים אלא גם נגד מדינות ערב, שכל אחת מהן רצתה לקרוע נתחים לעצמה.
עוד ב 1947 הוא ערך סקר למה היישוב יזדקק בדיוק כדי לעמוד במלחמה. לדעתי גם תוכנית ד׳ כבר תוכננה מראש, כי ב״ג ידע שיש לסלק את הרוב הערבי, שאם לא לא תהיה מדינה יהודית.
הפרגמטיות שלו גם גברה על הצורך לנקות את ירושלים מערבייה, מכוון
שהוא הבין שזה היה גדול על צהל, ומחזיר מרובה לא מחזיק בכלל, ולכן הוא הסכים ללכת להסכם הפסקת אש, בלי ירושלים מאוחדת.
חבל רק שהוא לא הבין כך גם לגבי אזור לטרון, ושלח איזה ארבעה פעמים כוחות לנסות לכבוש אותה, דבר שעלה לנו בנפגעים רבים.
מה היו התובנות שלך מספר זה?
טוביה



2 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ