ביקורת ספרותית על אומרים אהבה יש - סיפורו של חיים נחמן ביאליק מאת גלילה רון-פדר-עמית
ספר בסדר

---

כתיבה קולחת שמצליחה לחבר את חיי ביאליק ושיריו.
הספר מתעלם מהיצירה העצומה יותר של ביאליק והיא ספר האגדה, הפיכת ארון הספרים היהודי לקריא יותר, וכן סיפורים ושירים ישראלים.
הספר נחלק לשני חלקים בולטים:
- ילדות בחרות וכל תקופת הגולה מתוארים בצורה יפה מלאה והקישור שלהם לשירה וליצירתו של ביאליק הדוק ביותר.
מקסים במיוחד התיאור של נסיבות הכתיבה של השיר "אל הציפור".
למדתי הרבה גם על ההתפתחות הרעיונית של הציונות, היום כשאני רואה רחוב ברלין בירושלים או עין הנצי"ב בעמק בית שאן, אני יודע כי זה אותו אדם ומהו פועלו.
-השהיה בארץ קצת מטושטשת.יש כאן התייחסות רבה לפעילות ומעט ליצירה, והלא מיפעליו הספרותיים בארץ לא קטנים.
יש מעט על היחסים בינו לחלקים אחרים באוכלוסיה כמו: הסופרים , השכבות העניות, גם הקיבוצים מוזכרים בחטף רק בהקשר של אי ייחוד השבת. ואפילו לספרדים רחמנא ליצלאןאין יותר מדי התיחסות.

ההרגשה המתקבלת בספר היא כי האוליגרכיה והתרבות המזרח אירופאית עד מרכזה היו דומיננטיות." מדינת תל אביב" היתה קיימת כבר אז, והיתה התעלמות מתרבויות אחרת במיוחד תרבויות של עדות המזרח.
איני בטח כי זה נכון. כי כילד בעיראק ( עליתי לארץ בגיל 5), כבר ציטטתי משיריו של ביאליק. איני בטוח כי זה היה קשר חד סיטרי.
אבל החסר הגדול ביותר הוא ציטוט מקוטע של יצירות.
אני מבין כי המטרה היא כתיבה רציפה ואין לי פתרון כיצד לחזק את עוצמת הקריאה בספר ולשמר את המסגרת. אבל, הפתרון כאן הוא חלקי ביותר.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על אומרים אהבה יש - סיפורו של חיים נחמן ביאליק