וואו איזה ספר מעולה!
שנון, מצחיק, מיוחד ובעצם מה לא?
כל דמות מעניינת, כל הסיפור במין זרימה מדהימה שכזו..
ממליצה בחום רב! שאפו לסופרת.

הדעה שלי על הספר הזה מאוד חלוקה.
הספר מחולק לשלושה חלקים, כשאת החלק הראשון קראתי בשקיקה וממש נהניתי מהעלילה והכתיבה.
בחלק השני, הסופרת חוזרת אחורה, וכאילו מדברת על ההיסטוריה של אחת הדמויות, והיה לי מאוד קשה להבין במה מדובר, ובמקום שהחלק הזה ״יפתור״ לי אי הבנות כלשהן לגבי הדמויות, מרגישה שזה רק בלבל אותי.
ובחלק השלישי הכתיבה חוזרת למעניינת והכל זורם.

מאוד נהניתי מהדמויות, טלוש (ותאומתה אפי) שחיות ב ״עולם נשי״ עם אמן וסבתן, המנהגים והטקסים שלהם.
מאמינה שאולי מי שגדל בירושלים יתחבר לספר הזה יותר.

כמה דברים שנהנתי מהם ורשמתי לי בצד:
- ׳סבתא תמיד מספרת שאלוהים כל כך השקיע באפי, שכשהגיע אלי הוא חיפף. אני לא נעלבת. כיעורי הוא עובדה ידועה.׳
- ׳אבל איך אפשר להשוות בכלל את בלואיה של אפי למראה ההדור של סבתא ולסמכותיות שנודפת מכל של וצעיף שלה?׳
- ׳בחוץ עולם כמנהגו נוהג: מסיק, בציר, קטיף, גדיד. עץ זית אחד מזדקן וממליך תחתיו חוטר צעיר. … ׳
- ׳לא היתה התפייסות רשמית, וגם לא חיבוקים ונשיקות. המרובע הנשי שלנו נפער במעט, אבל אחרי שבוע הכל חזר כמעט לקדמותו.׳
- ׳היא מעולם לא התחבאה מאחורי תירוצים של שמנים. היא לא היתה ״גדולה״ ולא ״בעלת עצמות כבדות״ ולא ״מלאה״. היא היתה הר-אדם ואהבה כל קילומטר בגופה.׳
- ׳חשבתי על כך שיש אנשים שמפליגים ברכבם ממקום למקום, ואילו אנחנו צועדים ברחובות ירושלים.׳
- ׳הנהג מציץ בי במראה, אני מחייכת כדי להבהיל אותו, והוא מחזיר את מבטו אל הכביש.׳
- ׳זמן הביקור נגמר. אנחנו יוצאות. רגע לפני היציאה אני מחזירה את מבטי לעמרם. אקנה לו מכנסיים חדשים. אולי גם חולצה. גם משוגע כדאי שייראה טוב, ועם ההחלטה הזאת אני נפנית לחזור אל הבית.׳
- ׳שרה נשאה בעול האחריות. הוא היתה רגילה לכך. כבר כשנולדה לא היתה בה השמש המפזזות של תאומתה. היא היתה צריכה לשמור על עצמה מפני אביה הזועם.׳
- ׳גם עכשיו ידעה את תפקידה היטב: לשמור על יוסף, בכל מחיר, מעיניו של אביה, מהחרדה הסתומה של אפרים. לשמור חזק-חזק באגרופים קפוצים ובשיניים חשוקות.׳
- ׳דוד דוד המשיך לפזר סביבי הורמוני אהבה שיכולים היו להספיק לעדר פילים, אבל לא יכולתי להסביר לצהלה שאני לא מאוהבת באיש, וממילא, שלא כריטה, צהלה לא היתה מעוניינת בהסברים.׳
- ׳רק כשכרעתי במרחק-מה ממנו, הוא נפנה להביט בי. ובבת אחת יצאתי מגופי, מודעת לעצמי בחריפות מכאיבה. מולו ישבה אישה שבולען נפער בה. זאת שמלידה לא היתה יפה. ועל כל הכיעור שבי, רציתי להבליט את עצמי, לזקור את כל כולי לעומתו.׳
- ׳הכל היה מפוטפט. הגג היה מפוטפט, מילים גלשו במרזב ומילאו את החצר הפרועה. מילים התגלגלו דרך החלון החלוד ומילאו את הבית.׳

ההתחלה של הספר מעיקה. אבל ברמות שקשה לתאר. לא זוכרת מתי אי פעם התחשק לי לצרוח על סופר אבל הפעם זה קרה.

בכל אופן, אחרי שהיא סוף סוף מפסיקה עם גיבוב הקלישאות הבלתי נדלה שלה והמעיק, כמו שכבר אמרתי, והועילה בטובה להתחיל לספר סוף סוף את הסיפור, זה מתחיל להיות קצת מעניין. עד שרגע לפני שנמאס לי מכל ההקדמה הארוכה והצגת הדמויות, מתחילה העלילה האמיתית. העלילה אמנם מעניינת אבל, כל הקטע הזה עם הדת שיש לה? היא מדברת על היהדות? כי במקרה אני דתיה ובמקרה 90% מהדברים שהיא מתארת הזויים בצורה מטורפת. אבל ממש.

נמשיך הלאה.

באמצע הספר יש פתאום את הסיפור על סבתא שלה, שהוא מעניין ומוזר אבל לא הרגשתי שפתאום נחשף כאן איזה סוד עצום שפתאום הבנתי את גורלן של בנות המשפחה.

וסוף הסיפור, מה יש להגיד. המוזרות מטפסת לשיאים חדשים אבל גרוע מכך, עד שסוף סוף גיבורת הספר מצאה אהבה, הסופרת מצאה לנכון לתאר את הכל מהר ובצ'יק ולסיים את הספר במכה אחת.

הרגשתי שהיא בחרה להאריך יותר מידי במקומות מסויימים וקיצרה מידי במקומות שמתאים להאריך בהם יותר.

אבל כל מה שכתבתי לא אומר שהספר לא כתוב טוב ושהדמויות לא מוצגות יפה ובעניין.

סה"כ ספר חביב, למרות המגרעות שלו.

לא אפרט את העלילה...(קראו בתקצירים למיניהם)אומר רק שקראתי ספר זה ברצף ונהנתי מכל רגע ורגע. ספר מקסים. סיפור מרתק . כתוב בשפה עשירה, כתיבה ייחודית: ישנם בספר הרבה משפטים מיוחדים המורכבים מארבע חמש מילים שיחדיו יוצרים חיים שלמים.
זהו סיפור ירושלמי על אהבה, אכזבה, יופי, כיעור ומה שבניהם.
לא הנחתי ספר זה מידי.
.
ממליצה מכל הלב.

פתחתי בחשש את הספר,אך מהר מאוד שכחתי שמדובר בספר ראשון למחברת.
העלילה ממש מצחיקה,ולכל דמות חיים משל עצמה.
העברתי את החג בקריאה ובהנאה ולא יכולתי להניח את הספר מידי.
מומלץ בחום, רוני

הגעתי לספר הזה במקרה, כשחיפשתי ספר אחר, ולפעמים- דווקא מה שמגיע במקרה (או שאין דבר כזה?) הוא לא פחות טוב.
השם של הספר בהחלט סיקרן אותי.
ההתחלה הייתה טיפה מעייפת, אבל אח"כ הספר התחיל להיות משעשע והקריאה הייתה מהנה.
אהבתי את סגנון הכתיבה, הציניות, ההומור וההברקות שהבליחו מבין השורות.
קטע שהצחיק אותי למשל בספר- על הספרנית שמציעה ספרים, ואני אצטט את העיקר: "לאמא, שהשתיקה שיוותה לה כובד ראש, ניסתה לדחוף את 'החטא ועונשו', אבל סבתא שקלה בידיה את הספר ושאלה רטורית 'מה היא חטאה שמגיע לה כזה עונש? ובכלל, מי שכתב אותו היה צריך לחשוב שזה יכול ליפול למישהו על הרגל'. ובכך הצילה אותה."
:-)

כתבתי שאהבתי את הבקורת של דליה, אבל נראה לי שדליה לא קלטה את הצד ההומוריסטי של הדפים הראשונים...
וגם: אני דווקא מצאתי למעניין מאוד את סיפור חייה של הסבתא.

רומן מורכב עם דמויות מסובכות

מצחיק שנון מרתק נהנתי לקרוא ...מומלץ