ספר גרוע !!! עלילה שתפורה בתפרים גסים,שגיאות הגהה של הדפוס .בושה להוצאת ספרים כזאת גדולה -ידיעות ספרים.,ובושה לעורך והאחראי של הסדרה הזאת -"קראתי"-לחיים פסח .מי שמכיר קצת את הנפשות הפועלות יודע כי חיים פסח -נחשב כ-"פיגורה" בעולם הספרות והמו"לות .
חבל על העצים ביערות הגשם שנכרתו כדי לשמש נייר לספר שעדיף היה שלא היה נולד או לפחות לא מתורגם .

מילה אחת טובה :לעטיפת הספר היפה והצבעונית .

עד כה כאשר נתקלתי בספרים מהסוג הזה -לא כתבתי כל תגובה /ביקורת.חרגתי הפעם מהטעם הפשוט לגרום לכם לחלוף על פניו ולא לבזבז את זמניכם היקר .

ו-בשלוש מילים: חבל על הטרחה .

כבר חודש שאני מהמרת על ספרים טובים ושאלתי את עצמי מתי יגיע כבר הספר הגרוע, הטרחני, הלא אמין? והנה הוא הגיע, עם מלא שגיאות כתיב בנוסף. נתתי לו צ'אנס עד עמ 150 כי באמת הקריאה היתה קלה. אבל ברגע שהנחתי אותו מהידיים הלב שלי אמר "לא, את לא חוזרת לשם"- לשם זה לתיאורים מצוצים מהאצבע על ילד יווני בן 8 שגדל בשנות השבעים, והוא מופלא, תמיד יש לו מזל, הוא חושב כמו פוליטיקאי מבוגר, הוא מבין הכל, כולל בפוליטיקה של יוון, תוך יום הוא הופך לילד המועדף של הקולג' שאליו הוא נשלח (בזכות אונס קבוצתי של אמו בביתו), תוך חודשיים הוא יורש כמעט את כל כספו של מנהל הקולג'. תוך חודש מהירושה אבא שלו משתלט לו על כל הכסף, בונה ממנו ארמון ומכניס להריון את האפוטרופוסית של הכסף, שהיתה ידידה של מנהל הקולג'. אני מניחה שאחרי חצי שנה הוא כבר הגיע לירח, מטיס בעצמו את החללית, אחרי שעשה קדנציה כראש ממשלת יוון הדמוקרטית, רצח את הדיקטטור, כתב את הספר שפרסם אותו לעד, התחתן והתגרש עם שחקנית מהוליווד ובגיל 9 יצא לפנסיה עייף, בודד ונטוש על אי נידח.
אבל העטיפה באמת יפה.

תקופת ההתבגרות אף פעם לא תקופה קלה אך במיוחד לא אם אתה חי בשנות ה- 70 ביוון רצופת התהפוכות, בן לאבא נוכל אח למאושפז במוסד סגור והנפש הכי קרובה אליך שדואגת לך לכל היא בעצם המאהבת של אביך.

ניקולא מנסה למצוא את מקומו בחברה העירונית כבא מהכפר, להתקבל בין התלמידים ממעמד גבוה כשהוא נתפס כעוף תמהוני ומוזר ובין לבין לתפוס לעצמו גם איזה חתיכה.

ספר משעשע לעיתים אך לא משאיר חותם בל יתואר.

ספר כחה-כחה. מצד אחד מתאר בצורה די אותנטית את יוון של התקופה, את המשפחה היוונית (אמנם לא המייצגת) - אבל משהו לא עובר בספר הזה, משהו לא ממש אמין. ספר אפשרי ולא יותר.

ניתן לתאר את הספר בהרבה אופנים:
- ספר גדילה , חניכה והתבגרות של נער (ניקולא) ביוון.
- היסטוריה חברתית , פוליטית של יון החל משנות מלחמת העולם השניה והלאה, כתוב בקלילות, כרומן וסיפור נעורים.
- התפתחות הדקדנס החברתי היווני אחרי מלחמת העולם השניה.
- אירוניה על הדת ובמיוחד זו הנוצרית הפרבוסלבית.
- לעג וביקורת על בתי הספר
- תהליך הישרדות, והתפתחות של נער לעולם הבוגרים.
כל זה בסיפור קולח, שוטף לא מכביד , משאיר מקום לצחוק ולחייך.
הסיפור כאמור על ניקולא, ילד המתחיל את דרכו בכפר נידח פאפיגנו ומתקדם לקולג' יוקרתי באתונה והתהפוכות לעיתים כמעט כמו בקומדיית מצבים טלוויזיונית.
אבא מוזר, אגוצנטרי, אבל יווני באופיו. האישה היא סחורה לאהבה ושליטה.
אב שמנסה לבנות טירה מגלומנית ומפרק אותה בעצמו.
הבנים (אחד טבעי והשני מאומץ), הולכים קצת בדרכי האב, אבל מקבלים את כל מצב ומסתדרים.
אין דמעות תנין על מצבם בבית הספר, אלא קבלה ופילוס דרך.
גם המחלה הסופנית של האב מתוארת במבט של מסתכל מהצד. כיצד בעלי התפקידים מנסים לנצל את המצב לטובתם.הפרופסור שרואה את הר המזומנים שהאב מביא . ההבראה הפילאית שגורמת לפרופסור לנכס את החולה.וההידרדרות המהירה כתוצאה מהתפארות הפרופסור.
יש בספר המון תיאורים אירונים עוקצניים כמו ההלוויה של האב בכנסיה ובו בזמן שהכומר מאריך בתפילות , הבת הקטנה צריכה פיפי, ואז הכומר פונה לאלמנה ואומר "גבירתי תשלטי בילדים שלך" והאישה עונה " תקצר כבר בתפילה".( ע 272).
או השחקנית שמנסה לשנות תדמית משחקנית קומדיות שכלם צוחקים ברגע ההופעה הראשונה שלה על הבמה לשחקנית רצינית, מסיימת את הקריירה בסרט פורנו רך שגם שם הצופים צוחקים ברגע שהיא מופיעה.
ויש עוד המון אירוניה וביקורת חברתית.
הספר מתאר רק שכבה אחת בחברה היוונית. זוהי שכבת הביניים העליונה.
חבל, שהספר מסתיים בשנת 1985 כי הסימנים למה שקורה ביוון עכשיו, כתובים בדפי הספר.
את הספר צריך לקרוא במבט מרוחק מעט כמו שאנחנו מסתכלים על סיטקום טוב. ואז המשמעות חודרת לקורא.
אני מחכה לספר ההמשך כולל הפרק העכשווי ביוון..