התחלתי לקרוא את הספר אתמול וסיימתי עכשיו.
לא נעים כששמים לך מראה מול העיניים ומראים לך את כל הפגמים.
הסופר נולד לרב חרדי אנטי ציוני בבני ברק וכיום הוא אמריקאי שגם כותב ל-Der Spiegel הגרמני. הוא דובר ארבע שפות: עברית, ערבית, גרמנית ואנגלית, והוא עבר בין השפות ובין זהויות תוך התאמת הזהות למרואיין העומד מולו.
קניתי וקראתי את הספר בעקבות כתבה בחדשות וביקורות שקראתי בפייסבוק וידעתי מה מחכה לי, אבל עדיין כאב והציק לי לקרוא פעמים רבות.
הסופר מטייל לאורכה ולרוחבה של הארץ. מבקר את הבדואים בנגב, החרדים האנטי-ציוניים בירושלים, את "נוער הגבעות" ביצהר, את חברי הכנסת שלנו... אבל בעיקר בעיקר משוחח עם ערבים מוסלמים (ג'יבריל רג'וב איתו בתמונה) ונוצרים ביהודה ושומרון, עם פעילי "שלום" אירופאיים וגם עם יהודים שמאלנים קיצוניים. הוא לובש זהויות של טובי העיתונאי הגרמני או מוסלמי בשעת הצורך (התיאור שלו על הביקור בהר הבית תאם את התחושה שלי, טיילתי שם כמה חודשים אחריו).
לא חושבת שיש אחד מהמרואיינים ם שיכול להכחיש את תוכן השיחה שהתקיימה עם הסופר, אבל ודאי רובם ירצו לשכוח את השיחה הזו ולקבור את עצמם באדמה... אם בגלל שהם יוצאים "לא חכמים במיוחד" או אם בגלל שנחשפו המניעים האמיתיים מאחורי המעשים היומיומיים שלהם.
הספר לא אופטימי, חלקכם (החושבים כמוני) תצאו קצת יותר עצבניים אבל לא ממש מופתעים, יותר מחוזקים בעמדות שלכם. קצת מיואשים.
אם אתם מחזיקים בעמדות שמאל קיצוני או ימין קיצוני- יהיה מעניין לראות את התגובות שלכם לאחר קריאת הספר... (לא תקיפה אוטומטית כמו שראיתי מאז שהספר יצא... פאתטי) מעניין יהיה הדיון.
זו ההמלצה שלי לספר ליום הכיפורים.

לפני חודשיים התחלתי לקרוא ספר מתח לא רע בכלל... ואז נחטפו ונרצחו שלושת הנערים ומיד בצמוד מבצע "צוק איתן" והתחיל מעצור קריאה. לא הרגשתי שאני יכולה לקרוא את הספרים שהבאתי מהספריה (שילוב של ספרי מתח ושואה...).
המציאות היתה נוראה יותר מכל דימיון.
החלטתי שאני מחזירה את כל הספרים ומשאילה ספרים של ג'יימס הריוט (שקראתי לפני יותר מ-20 שנה) וספרי נוער...
אם אתם מחפשים בריחה מהמציאות, זו התשובה. וטרינר מקסים בשנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת שמטפל במגוון כלבים ביורקשייר ומספר את סיפורם וסיפורי בעליהם בצורה בה הקורא מרגיש שהוא ממש שם. התרופה הכי מתוקה.
ממליצה לכל חובבי החיות.

מעניין ומסקרן.
סיפורה של משפחה ס"ט מירושלים מסוף המאה ה-19 ועד שנות ה-70 של המאה ה-20. הדמויות הראשיות רחוקות מלהיות מושלמות, וזה קצת הזכיר לי דמויות תנ"כיות.
אהבתי לקרוא על ירושלים בתקופה שקדמה לקום המדינה, תוך התייחסות לכל מיני נורמות חברתיות באותה התקופה (איסור נישואין לאשכנזיה, למשל). אהבתי גם ששולבו המון מילים בספניולית (לאדינו) שהצלחתי להבין עם הספרדית הצולעת שלי.
פחות אהבתי שבהתחלה הסיפורים קפצו מתקופה לתקופה וקצת התחלתי להתבלבל עם השמות... אח"כ זה מסתדר.
אם יכולתי לתת 4.5 כוכבים, זה מה שהייתי נותנת... חבל לי להוריד את הדירוג, לכן אתן 5.

יותר מדי נושאים כבדים שזורים בסיפור אחד (שואה, מלחמת קוריאה, מלחמת ויטנאם, מלחמת בוסניה...), הספר מעניין וכתוב טוב אבל בעיקר חיכיתי לסיים אותו כבר...
בגדול ובמחשבה אחורנית? אפשר לוותר.

הספר פורסם לפני יותר מ-100 שנים, וממש נהניתי לקרוא אותו שוב (הפעם הקודמת היתה לפני 25 שנה בערך... ;)).
העלילה מתוארת בצורה ציורית ומקסימה. ימים בהם עוד לא היו טלוויזיה ואינטרנט, קשה להאמין...
ממליצה מאוד במיוחד לילדים בתחילת גיל העשרה ולאלו שעדיין נהנים לדמיין ולחלום.

ספר מדהים, קשה ומטלטל.
אירלנד במחצית הראשונה של המאה העשרים. עוני מזעזע שמתואר בעיניו של ילד מהיום בו נולד עד לגיל 17. מבוסס על סיפור חייו של הסופר ובלתי-נתפס שאפשר לגדול ולהתפתח בתנאים כאלו.
הספר כתוב בדרך שגורמת לך לפעמים לחייך גם בסיטואציות מרירות ולפעמים אי אפשר שלא לדמוע. ממליצה מאוד (למי שמסוגל...).
מחכה לקרוא את ספרי ההמשך...

לפעמים צריך להפסיק. במקרה הזה טעיתי ולא עשיתי כך. קראתי את הספר במשך חודש... כי לא הצלחתי להתקדם בו בגלל חוסר עניין.
סיפורו של צ'ארלס דרווין שמסופר בשילוב עם ימינו, לרוב סגנון מאוד חביב עליי- הפעם לא. אפשר לוותר.

הספר מתחיל בצורה כל כך מבטיחה! רק רציתי להמשיך לקרוא ולראות לאן הגיבור יגיע...
אני מאוד אוהבת לקרוא פנטסיה, אבל פה זה פחות התאים לי- אולי סתם בגלל שקיוויתי שהכיוון של הספר יהיה אחר, אולי בגלל שהעמודים האחרונים השאירו לי תחושת אכזבה.
בספר יש הרבה מאוד תמונות מסקרנות (ואמיתיות!) שמשולבות בעלילה, וזה באמת מקסים בעיניי.
ספר שונה מהספרים האחרונים שקראתי, זה בטוח. :-)

מבוסס על חייהם של ילדים שנשלחו בקינדרטרנספורט מגרמניה לאנגליה לפני מלחמת העולם השניה.
הספר מעניין אך חלקו של הסיפור בברלין הרגיש קצת מנוכר, וחלקו של הסיפור בלונדון לפעמים הרגיש קצת קלישיאתי.
ממליצה למתעניינים בתקופה.