אוי ואבוי, אני קוראת ולא מאמינה למה שרואות עיניי.
ענת גור כתבה את הספר הזה, בשילוב של ראיונות עם נשים שעסקו בזנות, ובתחקירים שונים שערכה.

היה לי מאוד עצוב לקרוא על הנשים האומללות, שמילדות התעללו בהן מינית, ניצלו אותן, הן חיו בתוך משפחות הרוסות, הוזנחו והושפלו, לא היה מי שיגן עליהן ויתמוך בהן.

בעקבות ההתעללות, הופכות הילדות לנערות שעובדות בכביש, לחלקן יש סרסור שגם מנצל אותן, הן משתמשות בסמים בכדי לברוח מהעולם האכזרי שהן חיות בו.

לא מעט פעמים סגרתי את הספר, לא יכולתי להמשיך לקרוא, חשתי את הלב מתכווץ ועומד להתפוצץ מכאב, אך הסיפור מסקרן ומעניין לדעת מה קורה בהמשך.

הספר עצוב, מזעזע ומצמרר, העיסוק בזנות זה אחד הפשעים החמורים שיש, תוצאה מכך נגרם הפרה של ערכי השוויון וכבוד האדם, התופעות אכזריות, העבדות בכפייה, שיטות העינויים , אונס ולא מעט פעמים של מקרה רצח.

למרות שנורא קשה לקרוא את הספר הזה, אני ממליצה לקרוא אותו.