ספר דוקומנטרי מרתק, המשלב סיפור אנושי, מדע ורפואה.
הכתיבה בנושא המדעי בהירה ובגובה העיניים, גם לקוראים שאינם בקיאים בביולוגיה. אפילו אלה (כמוני) שלא תמיד מגלים בה עניין, ימצאו עצמם מרותקים לעובדות החדשות שייחשפו בפניהם.
הנרייטה לאקס הייתה אישה צעירה, שחורה וענייה, שחלתה בסרטן צוואר הרחם. ב-1951 היא אושפזה בבית חולים ג'ון הופקינס, בית החולים היחידי בסביבות בולטימור שטיפל בחולים שחורים. במהלך הבדיקות והטיפולים שעברה, לקח הרופא המטפל מגופה דגימת תאים סרטניים ללא ידיעתה. באותה שנה נפטרה הנרייטה, והרופא חזר על פעולה זו שוב, מבלי לידע את בני משפחתה. חשוב לציין שבאותה תקופה לא היה קיים "חוק זכויות החולה", אלא רק קוד אתי עמום שנוצר אחרי משפטי נירנברג בעקבות הזוועות שביצע ד"ר מנגלה. למעשה, גם בעת פרסום הספר ב-2009, לא היה חוק שחייב את הרופאים ליידע חולים שנלקחות מהם דגימות לצרכי מחקר. נושא היידוע שנוי במחלוקת שנים רבות.
מהר מאד, גילה הרופא המטפל במהלך מחקרו, תופעה המייחדת את התאים של הנרייטה: באופן נדיר, הם מתרבים ללא סוף. בתחילה תרם מהתאים לחוקרים אחרים. התאים, שכונו תאי HeLa – (ר"ת של שמה של הנרייטה לאקס), המשיכו להתרבות לאין קץ. בהמשך, החלו גופי מחקר לסחור בהם וגרפו כסף רב. תאים הלה סייעו בפיתוחים רפואיים רבים כמו: פיתוח מדע הוירולוגיה, החיסון של ד"ר סאלק למחלת הפוליו, מחקרים של מחלות הסרטן, איידס ואבולה, פיתוח תרופות לפרקינסון, המופיליה ואחרות, הפרייה חוץ גופית ועוד.
בעוד גופי המחקר וחברות תרופות רשמו פטנטים והתעשרו, בני משפחתה של הנרייטה לא ידעו על כך דבר ונותרו בעוניים ויתמותם. חוקרים המשיכו לנצל את המשפחה. ב-1970 נלקחו מילדיה בדיקות דם , כדי להרחיב את הידע על תאי הלה, אך לא סופקה למשפחה הבהרה מדויקת לאיזה צורך נלקחו הבדיקות. רק ב-1975 נודע לבני משפחה סיפורם של התאים והם הרגישו מרומים.
היום מדענים מסוגלים להפוך תאים לבני אלמוות באמצעות חשיפתם לנגיפים או לכימיקלים מסוימים, אבל רק תאים מעטים מאד נעשו בני אלמוות בכוחות עצמם, כמו התאים של הנרייטה.
לא קשה לראות שבסיפור ישנו פן בולט של גזענות. השימוש באנשים שחורים לניסויים רפואיים והיחס לבני משפחותיהם.
תוך כדי גילול סיפורם של הנרייטה, תאיה ובני משפחתה, עוסק הספר באספקטים נוספים וחשובים העולים מתוך הסיפור. בשימוש בתאים וברקמות של בני אדם במחקר, בפיתוח תרופות ובביוטכנולוגיה צפונה הבטחה גדולה לשיפור בריאותו של המין האנושי. אבל שימוש זה מעורר שאלות אתיות ומשפטיות נרחבות, שלרבות מהן אין עד היום תשובות, מדיניות או כללים אתיים ברורים. חלקן גם נידונו במשפטים שהתקיימו בארה"ב ברבות השנים ומסופרים בספר. קיים מתח מתמיד בין המדע מול זכויות הפרט. למשל, האם ליידע את החולים או לא. של למי הבעלות על החומרים הביולוגיים של בני האדם? הסכמה וחופש אישי של החולה מול לאלו צרכים ישתמשו בתאיו (חישבו על שיבוט למשל), ועוד.
ספר מעניין ומרחיב דעת. כדאי לקרוא.
הסקירה מוקדשת לזיכרה של הנרייטה לאקס, שאתמול מלאו 100 שנים להולדתה.
