חוץ מזה זה נותן מענה לתשוקה של כל חובב ספרים מענה לשאלה "מה קרה אח"כ?"

גם לדעתי טיהור הפלך הוא הטוב בפרקי הטרילוגיה במיוחד אם מתייחסים למסעם של פרודו וסאם כסיפור התבגרות, סוג של מסע חיפוש עצמי. בטיהור הפלך ניתן לראות כמה מסע זה אכן ביגר ועידן את פרודו, שלוותו, עמידותו בפני דרישותיו של ההמון, חוסר הכניעה שלו לרגשות אנושיים בסיסיים כגון שנאה ויצר הנקם, כפי שבחדות אופיינית סארומן איבחן.
מצד שני ניתן לראות את השפעותיה השליליות של אותה התבגרות, העייפות, החולי, הטיפטוף האיטי של פרודו מהתודעה הציבורית עד להעלמות מוחלטת ממנה (אפילו מתודעתו של סאם שלאחר הפרידה מפרודו בנמלים האפורים חוזר לחייו ולמשפחתו). הדרך בה ממשיך נהר החיים לזרום ומותיר את המזדקנים באחד מעיקוליו ולהם לא נותר אלא להתרפק על הזכרונות (שזהו עיסוקו היחידי של פרודו בסופו של הספר) ולבסוף להעלם אל ארץ לא נודעת.
הפרק הינו סוג של מחאה שקטה של טולקין כנגד טבע החיים האנושיים, עד שאנו מספיקים ללמוד את טבע העולם וטיבענו שלנו, מצליחים להרגיש בנוח במציאות שבאלימות שכזו הגחנו לתוכה, משאיר אותנו עולם זה מאחוריו.
שר הטבעות הוא אחד הספרים האהובים עלי וללא ספק הספר היחידי מילדותי (התאהבתי בו בכיתה ג') שאני עדיין נהנה לחזור ולקראו.

לדעתי האפילוג דווקא חשוב. טולקין לא מסתפק בשכרון הניצחון אלא דן גם גם בהשפעות ארוכות הטווח של המלחמה וכיצד היא משנה אנשים, ולכן פרקים אלו הם אולי אנטי קליימקס מבחינה עלילתית אך מבחינת הנושאים המטופלים בספר ומבחינה רגשית הם חשובים ביותר.