ביקורת ספרותית על כצל ציפור מאת יאיר אנסבכר
ספר בסדר

---

ספר " חיילי".
תחילתו מקסימה. הצגת ההוויה הישראלית השורשית של נער המתבגר בצבא .כל תהליך המעבר מנער לחייל במיוחד בסיירת מיוחדת מתואר נפלא. הלב יוצא אל הקשיים של האימונים, ומזדהה עם ההתגבשות של הצוות הקרבי של מגלן.
עם ההגעה לבסיס כלוחם , הספר מאבד תנופה. אולי כי הקורא אינו מוכן לדון עם עצמו על משמעות מעשיו והדרישה הבלתי מתפשרת למשמעת, גם אם היא לא צודקת בעיניו.( לדוגמה : באחת הפעילויות, החיילים נדרשים להשאר בכוננות לבושים.דבר זה גורם ל"מרד" אצל חלק מהאנשים ואי ציות ( פנייה לבירור בדרג גבוה יותר שלא באמצעות המפקד). היה לי רושם כי היתה כאן תסמונת "אבל" או "אובדן" על "נטישת" המפקד הקודם לתפקיד בכיר יותר.
הרי גם מפקד הצוות באימונים הקודמים דרש מכם יותר מצוותים אחרים ולא מחיתם.
מכאן לא הזדהיתי עם הכותב. גם הכתיבה נהייתה מקוטעת לא ברורה ולא רציפה.
מלחמת לבנון השניה מתוארת בצורה קשה. היא מעלה בעיות של תיאום כוחות,תכנון, אירגון ושליטה.
חלקים אלו ראוי שייקראו על ידי מפקדים היום כדי להפיק לקחים.
בכל מקום צריך לקרוא את הספר כדי להכיר את אלו העושים במלאכה. ועל כך מגיע לכותב יישר כוח.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על כצל ציפור