"גם בפעם הבאה, אם שוב תפרוץ מלחמה - אני אבוא. אין מה לדאוג. רק שהפעם אבוא לאט יותר, בצעדים מדודים, בלי חיפזון. לא אהיה כשש אלי קרב, רק כפורע חוב לשירות מי שקוראת לי שוב ושוב אף על פי שהיא כבר לא נותנת סיבות טובות כמו פעם, אף על פי שכבר לא תמיד אפשר לסמוך על שיקולי מנהיגיה. אני אבוא להילחם. עודני מאמין ש'נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם' והרי אין דבר ראוי יותר מזה להילחם למענו." הספר כצל ציפור מעניק לקורא הצצה נדירה לחיי היומיום ביחידה מובחרת בצה"ל ומתאר אימונים, אמצעי לחימה ופעילות מבצעית. מן הספר עולה ההווי המיוחד שנוצר ביחידה, על רקע הקשיים הפיזיים והנפשיים. בין תיאורי הניווטים, המסעות וסדרות האימונים המפרכות שזורים שירים, פסוקי תנ"ך וקטעי מדרשים המרמזים על אישיותו המתעצבת של המחבר. אנסבכר מתאר בספרו האוטוביוגרפי את ההערצה שרחש לצה"ל, רגש שפיעם בו לאורך שנות שירותו הסדיר ביחידה. בחלק האחרון של הספר, שעוסק במלחמת לבנון השנייה, מעיד אנסבכר על התפכחות מהירה מהחלום הצה"לי. בין תיאורי הלחימה בשטח הוא מותח ביקורת חריפה על ההתנהלות בשטח, על ההנהגה ועל המלחמה שפוצצה את בלון היוהרה של החברה הישראלית. יאיר אנסבכר, בן 26, שירת כלוחם ביחידת מגלן, לחם במלחמת לבנון השנייה, מתגורר במעלה אדומים ועוסק בחינוך.