ביקורת ספרותית על חרב פיפיות מאת אהרון קליימן

---

חרב פפיות זהו ספר שעוסק בייצוא הביטחוני של ישראל.
ההיסטוריה של ייצור האמל״ח ע״י היישוב היהודי מתחיל
בשנות השלושים , כתוצאה ממחסור בנשק ובתחמושת
להגנה עצמית בתקופת המרד הערבי 1936-1939.
לאחר מלחמת העולם נוכחה ההנהגה המדינית של היישוב
שרגע המאבק עם הערבים על הארץ מתקרב, ובידי ההגנה
אין מספיק נשק. בן גוריון נתן את הפקודות והמערכת נערכה
כדי למלאת את החוסרים.
הייצוא הראשון של נשק ישראלי נעשה בשנות ה50 כאשר
גרמניה קנתה מישראל כמה עשרות אלפים של עוזים
וכמות מסיימת של מרגמות, לאחר מכן יצאה תע״ש
את העוזי כמעט לכל מדינות אירופהם, או שמכרה
להן את פטנט היצור.
בשנות ה60-70 צמחה התעשיה הצבאית בארץ
כאשר את העודפים ישראל ייצאה למדינות רבות
סביב הגלובוס. תנופה רצינית לייצוא קרתה לאחר
מלחמת ששת הימים שהביאה פריחה ביצוא הביטחוני של ישראל.
וכך סוקר המחבר את התפתחות הייצור והייצוא הביטחוני של ישראל.
הוא מנסה ( לא כל כך טוב לעניות דעתי) לענות על שאלות חשובות
בקשר למסחר בנשק: מבחינה מוסרית, מבחינה כלכלית, ומבחינה של זליגת סודות
ביטחוניים למדינות עימות של ישראל.
בחלק מהתשובות שהוא נותן יש בעיית רלבנטיות, ז״א , הנתונים שבידיו שגויים או
לא אקטואליים. הסחר הביטחוני של ישראל שרובו נישמר כסוד מדינה , מוערך בקרוב ל 8
מליארד $. כסף זה חוזר לתעשיה ומשמש למחקר ולפיתוח, ולייצור כיילים חדשים.
החברות המייצרות נכנסו לענפים חדשים שמהווים בסיס חזק לפיתוחים בתחומי ההיי- טק
ובכך משפיעות התעשיות הביטחוניות על פיתוח השוק האזרחי בתחום ההיי- טק
ובעקיפין לעידוד הייצוא הישראלי.
ספר טוב , ובנוי כספר אקדמי, נקודת החולשה שלו שהוא כבר לא רלוונטי בהרבה נושאים.

» ביקורות נוספות של tuvia
» ביקורות נוספות על חרב פיפיות