ארץ ישראל של תחילת המאה ה-19, היתה חבל ארץ מוזנח ושכוח לב.
יהודי הארץ גרו בארבעת ערי הקודש : ירושלים, חברון, טבריה וצפת.
מספרם לא עלה על כמה עשרות אלפים בודדים.
רב יהודי ארץ ישראל חיו בעוני מחפיר ורובם סבלו מתת תנאים.
בני הארץ סבלו ממחלות מדבקות, מאסונות טבע (רעידות אדמה, חורפים
קשים, בצורות, רעב וכו׳), רובם חיו על נדבות, וכספי החלוקה היו גורם
עיקרי שאיפשר להם לחיות. מקצוע קיבוץ הנדבות היה מוכר וכמעט כתבתי
שהיה הכרחי, כדי לאפשר למשפחה לקנות מזון .
במצב זה של הזנחה,ועוני, באה התקפה של אמיר מצרים, מוחמד עלי
( שבעצמו היה מוסלמי בוסני) , ותקף וניצח אתהצבא העותומני.
במשך ארבע שנים היה שלטון איסלמי ״ רך״ אשר איפשר עליה חופשית
של יהודים לארץ, וכן כניסת אירגונים כניסייתים למיניהם, כשרובם העמידו
בפניהם כמטרה, להמיר את בני ישראל על דתם- לנצרות.
אולם על מנת לשכנע את היהודים להמיר את דתם צריך לשלם להם על כך
והכנסיות למיניהם פתחו בתי חולים לעניים, מעונות לחסרי בית, בתי תמחווי
ובתי ספר ופנימיות לילדיהם.
בכנסיה הפרוטסטנית , האנגלית- גרמנית היתה הראשונה להכניס את כל
ההטבות האלה למען האוכלוסיה היהודית, ואחריה הלכו הכנסיה הקטולית
והיוונית אורתודוכסית.
התמורות שהכניסו המסיונרים ושיפור התנאים גרמו למצב בארץ
לשיפור מידי כמעט במצב הכלכלי, בריאותי של האוכלוסיה,
ובכך תרמו המיסיונים לעליית מדרגה בתנאי החיים בארץ.
הספר של ד״ר ירון פרי מספר את סיפורו שלהמיסיון הלונדוני ( הפרוטסטנטי)
שהיה חלוץ המיסיונים, והוא אשר הניח את היסוד
לשיפור תנאי החיים הארץ ישראל.
ספר מעניין אשר מרחיב את הידע על ארץ ישראל במאה ה-19.
















