ספר טיפוסי של טום קלנסי, אך היו לו יותר טובים. העלילה דווקא מעניינת ובעלת פוטנציאל גבוה. האפיפיור פאולוס השני שולח איום לראשי המשטר הקומוניסטי שהוא יתפטר ויחזור לפולין. הרוסים כמובן לא מרוצים מזה ומתארגנת מזימה להתנקש ב"כומר הפולני" שגורם להם כאב ראש. העלילה מתוארת ע"י מספר רב של דמויות, רוסיות ואמריקאיות.
הספר ברובו מעניין, ועורר בי המון סקרנות להיסטוריה של שנות השמונים. אם זאת יש החמצה גדולה בקו העלילה הראשית, בלי להכנס לפרטים וספוילרים, היא די צפוייה ולא כל כך מעניינת.

הקטעים הטובים הספר הם של ה"ארנב האדום" , קצין זוטר בק.ג.ב. שמקבל נקיפות מצפון שנודע לו על המזימה להרוג את האפיפיור. יותר מהדמות והאירועים , זה האווירה והתיאורים של ברית המועצות בתחילת שנות השמונים. שהקראתי קצת לאשתי (עולה ישנה מרוסיה) היא דווקא הזדהתה לא מעט ואמרה לי שהסופר די מדייק.
כמו כן קטעים שכיפים לקריאה הם של ראש הק.ג.ב. אדרופוב (דמות אמיתית) שמצטייר ככוכב עולה בפוליטבורו - ההנהגה הרוסית. הסופר לקח לעצמו חופש ספרותי לעשות את אנדרופוב כמנהיג ציני שלא האמין בכלל בקומוניזם, פשוט התנהג כמצופה ממנו. אם זאת הוא רצה לעלות להנהגה כדי לעשות רפורמות שיחזקו את ברית המועצות מהנפילה שהיא הייתה שרוייה בה בשנות השמונים ולא בחל בשום אמצעי לכך.

חולשה גדולה של הספר זה הפרקים של ראיין - הגיבור הקלאסי של טום קלנסי. ג'ק ראיין מצטייר שכל דבר מצליח לו. חייל מצטיין , אנאליסט מצטיין בסי.אי.אי, איש שטח נהדר, בעל ואב לדוגמא, ואפילו משקיע חכם שבתקופה קצרה עשה הון. גיבור ראשי צריך להיות קצת יותר מורכב. אבל הוא ( הפרקים שלו) פשוט עולה על העצבים, חוזר על עצמו, ולא מעניין במיוחד.
עוד יותר מעצבן זה האובססיה של הסופר לקפיטליזם טהור בצורה הכי גסה שלו . הסופר (דרך ראיין) מעלל את בנקי ההשקעות מריל לינץ וליימנס ברודרס - אלו שהיו בעלי חלק לא קטן מהמשבר של 2008
גם פרסומת סמייה של סטארבאקס עולה על העצבים

דרך אגב קצת היסטוריה: האפיפיור יוחנן פאלוס השני היה מהמובילים הרוחניים של התנועה הסולידרית בפולין שהבריחה את השלטון הקומוניסטי והייתה חלק חשוב מנפילת הגוש הסובייטי במזרח אירופה. האפיפיור במציאות אכן נורה וכמעט מת, ע"י מתנקש טורקי בתחילת שנות ה80 , אך קיימות השארות שברית המועצות הייתה מאחורי המתנקש. אנדרופוב, ראש הק.ג.ב עמד לתקופה קצרה בראש הפוליטבורו אך מת ממחלת כבד . הוא באמת ניסה להוביל רפורמות בברית המועצות , רק שלא כמו גורבצ'ו , הוא לא רצה לפרק את החבילה, אלה לחזק את ברית המועצות כאמפריה

"ארנב אדום" (הוצאת ספרית מעריב – הד ארצי, 2004) הוא ספר מאת הסופר האמריקאי טום קלנסי. הספר שנכתב מאוחר יותר עוסק למעשה בתקופה שבין הספר "משחקים פטריוטיים" לספר "המרדף אחר אוקטובר האדום", ומתאר את שהותו של גיבורו הקבוע של קלנסי, ג'ק ראיין, "איש חיל הנחתים לשעבר" (עמוד 90), המשמש כמנתח מודיעין של ה-CIA, כנציג הסוכנות בביון הבריטי. הספר עוסק למעשה בתקופת שהותו של ראיין בלונדון, לשם עבר בשליחות מטעם ה-CIA כנציגו האישי של ראש הארגון, שם הוא חבר בצוות מעריכי מודיעין בריטי אמריקני.

הספר נפתח בתיאור אופן התאקלמותו של ראיין, ושל אשתו קאתי, אשר עברו זה עתה ללונדון יחד עם ילדיהם, במסגרת הצבתו של ראיין כנציגו האישי של ראש ה-CIA במפקדת ה-MI6 בלונדון. בעוד המלחמה הקרה נמצאת ברקע, תפקידו של ראיין הוא לנסות ולחשוף את מהלכיהם הפוליטיים והכלכליים של הסובייטים, בניסיון לאפשר למקבלי ההחלטות פעולה המבוססת על מידע איכותי, תפקיד המוגדר כרחוק ביותר מתפקיד מבצעי, לשמחתו של ראיין. ראיין הוא אנליסט, ודאגתו העיקרית הינה שיצליח להעריך נכון את המתרחש משום שלערכת המודיעין באופן שגוי יש תוצאה אחת:

"הסיכום התבטא בשתי מלים: אנשים מתים. במחנה האימונים בבסיס חיל הנחתים בקואנטיקו חזרו המדריכים שוב ושוב על אותו שיעור: אם תיכשלו בהנהגת המחלקה שלכם, כמה מן הנחתים לא ישובו עוד לביתם, אל אמם ואל האישה שלהם, וזה עול כבד שיעיק על מצפונכם עד יומכם האחרון. מקצועו של לוחם גובה מחיר יקר על שגיאות. ראיין לא שירת בחיל הנחתים פרק זמן ממושך די הצורך כדי ללמוד את הלקח הזה בעצמו, אבל המחשבה הפחידה אותו בלילות שקטים כשהוא חש בתנועתה של האונייה שעה שחצתה את האוקיינוס האטלנטי. הוא שוחח על כך עם "גאני" טייט, אבל סמל התותחנים – שהיה בזמנו "זקן" בן שלושים וארבע – אמר לו שעליו לזכור את אימוניו, לסמוך על חושיו ולחשוב קודם שיפעל, אם יהיה לו די זמן לכך; אחר כך הזהיר אותו שלא תמיד יעמדו לרשותו מותרות כגון זמן. והוא אמר למפקדו הצעיר שלא ידאג, משום שהוא נראה חכם למדי, יחסית לדרגתו. ראיין לא ישכח זאת לעולם. הערכה של סמל תותחנים מחיל הנחתים אינה דבר הנרכש בקלות." (עמוד 133)

ואולם תקוותיו של ראיין לשירות רגוע מתנפצות כאשר האפיפיור‏ (שאף כי שמו לא מוזכר במפורש, מצוין כי שמו הפרטי הוא קרול, מה שמרמז על כך שמודבר ביוחנן פאולוס השני) שולח מכתב לממשלה הקומוניסטית הפולנית, המגנה את הדיכוי הדתי כנגד הכנסייה הקתולית במדינה. בעקבות זאת מחליט ראש ה-K.G.B, יורי אנדרופוב, כי צעדי האפיפיור מהווים איום ממשי על יציבות ברית ורשה, וכי יש לעצור את האפיפיור בכל דרך אפשרית, וזאת לרבות התנקשות בחייו. לאחר חשיפת התוכנית הסובייטית, על גורמי הביטחון האמריקנים מוטלת המשימה לעצור את המזימה הסובייטית, ולהציל את חיי האפיפיור. במאמץ זה משתלב ראיין, אשר למרות רצונו להימנע מפעילות מבצעית, מוצא עצמו במוקד העניינים. ראיין נדרש לגייס את כל כוחותיו על מנת לעמוד במשימה: "ראיין לחץ את לוע אקדחו לשיפולי גבו. הוא הרגיש את חוליית עמוד השדרה של האיש נלחצת ללוע הבראונינג שלו. ג'ק ראה את ראשו מיטלטל לאחור, כמה מילימטרים. ראיין רכן לפנים ולחש על אוזנו. "אם תירה, תשתין לתוך חיתול עד יומך האחרון. עכשיו תושיט לי את האקדח שלך לאחור, לאט לאט, אחרת אירה בך מיד." (עמוד 461)

דמותו של ראיין אמינה, מאחר ואין מדובר בג'יימס בונד טיפוסי. כשראיין מצליח זה עולה לו במאמץ רב וקשה שלא לאהוד אותו כבר למן העמוד הראשון (לי באופן אישי היה קל להתחבר לדמות הנחת לשעבר, בין היתר בגלל השירות בצנחנים ולאחר הצבא במקומות אחרים) אולם, אף כי הצירוף של הדמויות האהובות והוותיקות נשמע מבטיח כלשעצמו, העלילה קלושה ולא מקיימת. קלנסי, שבספריו המוקדמים אודות ג'ק ראיין וחבריו ("המרדף אחר אוקטובר האדום", "משחקים פטריוטים", "הקרדינל מהקרמלין" ו"סכנה ברורה ומיידית") אהובים עלי עד מאוד הוכיח את עצמו כרב אומן בכתיבת ספרי מתח בנושאי ביון וצבא, ושארבעת הספרים, הוציא מתחת ידיו ספר בינוני מאוד. בקיצור, רק למכורים שמוכרחים, כמו בבדיחה על הפולניה שרואה סרט מסוים עד הסוף, לראות אם בסוף הם מתחתנים.

מלא פרטים ומייגע

אני מסכים עם חגית באמת הרבה פרטים שאפשר לדלג עליהם,אבל זה קלנסי לטוב ולרע,הוא כותב כך כבר כמה עשורים ולא נראה לי שזה הולך להשתנות

בלשון עדינה הספר אינו מומלץ, העלילה ליניארית וחסרת ... וחסרת עלילה.