ביקורת ספרותית על חיים בהמתנה מאת שולמית גלבוע
ספר בסדר

---

הספר מדבר על משפחה ישראלית מהקמת ממדינה ואילך.
הסיפור מקסים בתחילתו כאשר הוא מציג את השורשיות והסביבה התל אביבית הישנה.
בהמשך הספר הקסם מתפוגג אט אט. והופך לסיפור מקוטע ללא צורך, ללא מטרה ונושא מין רומן לא רומן או סיפור חניכה של מתבגר.
המחברת,משתמשת בטכניקות שונות:
- תיאור מיתוך הרחם. תיאור של נושאים חיצוניים במבט של עובר שלא נולד עדיין.
- קפיצות בסיפור במרחב ובזמן.
- לבסוף, טישטוש המקומות והאתרים בארץ לדוגמה- מקום שהוא רחוב יזרעאל, מטולה או רחוב כלשהו.
- ולבסוף קפיצות במקום ובזמן, הפעם לא כמו ברומנים מסוג ב, היא נותנת לקורא עבודה לנחש במה המדובר.
התוצאה היא החמצה.
אילו היתה ממשיכה בכתיבה רצופה, בטכניקה פשוטה, היה ברור כי הספר היה ממשיך לגרות את הסקרנות, העלילה היתה נפרשת ומרתקת.
ישנם גם קטעים דרמטיים לא גמורים שהם בעלי משמעות. - גוני הבן מחזיק באקדח ועומד להתאבד. נו?.ומה קרה אחר כך? האם על ארוע כזה ממשיכים לסדר היום?
יש עוד דברים כאלו.
מרוב איבוד הסינכרון בזמן, איני יודע מה קורה. הילדה, המספרת מופיעה בפרק הראשון עם חישוק אופניים ומשחק שמתאים לתקופה - זמן טיבוע אלטלנה.
בסוף המספרת עדיין ברחם אימה כשהן טובלות ...בג'קוזי. תמהני

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על חיים בהמתנה