ביקורת ספרותית על נפוליאון 1813 - מלחמת העולם הראשונה מאת חזי שלח
ספר מעולה

---

ראשית, רוצה אני להבהיר, נפוליאון בעיני היה אחד המנהיגים הפוליטיים
ומצביא צבאי גאוני. בעיני הוא נכלל בין מנהיגים כגון צ׳רצ׳יל , רוזוולט ,
מולטקה, ביסמרק וכו׳.
היה בו שילוב מדהים של פוליטקאי מיומן, מצביא בעל ראייה אסטרטגית
ואדם בעל סקרנות אינטלקטואלית עזה.
ועכשו בנוגע לספר, חזי שלח טוען בסיפרו זה ששנת 1813 , היתה שנת
פריצתה של מלחמת העולם הראשונה, תאורטית , אני מסכים איתו.
ואכן בעיקבות פרישתה של רוסיה משלום טילזיט, יצא הגרנד ארמה של
נפוליאון למסע ענישה כנגד הצאר הרוסי. אבל קרב בורידינו בקירבת מוסקבה
היווה ניצחון פירוס של הגרנד- ארמה, וככל שהתקרב החורף הרוסי האיום
התבררה לנפוליאון הטעות הגדולה שעשה בהכנסו להרפתקה ששוב לא יכול
היה לצאת ממנה בניצחון, שהיה כל כך אופייני ל לפני כן.
מפלתו ברוסיה, החלה להראות יותר ויותר כשירת הברבור שלו שהביאה
אותו עד לסוף המר בגלותו באי סנט- הלנה.
עד כאן סיפור קורות נפולאון, עד סופו של שילטונו.
אבל מהם הטיעונים שעליהם ניסמך מר׳ שלח בטיעונו: לפי הבנתי, נפוליאון
חטא בחטא היהירות, בחושבו שהוא יכול לנצח כל קואליציה שלמדינות
שתעמודנה נגדו ובכך הוא טעה- הצרפתים סבלו ממה שנקרא בשפת
מדע המדינה- over stretching - מצב בלתי נסבל של אימפריה ששוליה
מתחילים להתפורר: כך קרה לאימפריה הנפוליונית- בספרד פרץ מרד
אדיר נגד הצבא הצרפתי, כאשר הספרדים נעזרים לשם כךבצבא האנגלי
בדרום אמריקה התפורר צבאו המכסיקני של אחיו מכסמיליאן, בפני מרידות
שנעזרו בהתנדבים אמריקנים, בעלת בריתו של נפוליאון- ארה״ב אשר תקפה
את קנדה ( כדי לנצלחולשה ריגעית של בריטניה) , כשלה, וצבא ארצות הברית
נסוג מימנה בחופזה, ובאירופה שוב לא השיג נפוליאון ניצחונות מוחצים
כמו בעבר.
אם מסתמכים על פרישת השטח, אכן שרשרת המלחמות כללה את כל ארופה
חלק גדול מדרום אמריקה, ואת החלק הצפוני של צפון אמריקה.
גם מצבת הכוחות היתה מרשימה, במיוחד בהשוואה לכמות האנשים ששירתו
בצבאות הארופאים לפני תקופת נפוליאון.
המסקנה הסופית- נפולאון שלאחר מסע לרוסיה לא היה כאותו נפוליאון
שלפני המסע מכמה סיבות: ההנהגה הצבאית שלו שוב לא התגאתה
בגנרלים יוצאים מן הכלל, בעלי יכות הנהגה ומצביאות כפי שהיו מצביאיו
לפני כשלון המסע לרוסיה, חלקם נהרגו, חלקם פרשו, אחד או שניים בגדו
בו, וכך נאלץ נפוליאון להסתמך על מצביאות בינונית של אנשיו.
גם צבאו לא היה אותו הצבא שיצא איתו למסע הגדול. נפוליאון יצא מהמסע
לרוסיה כשהגראנד ארמה שלו מחוסל! היהצורך לבנות צבא חדש, שלא היה
לו ניסיון קרבי כמו הצבא שהושמד, וטירונים אלה לא יכלו להביא לו את הניצחון המיוחל.
ניתן להוסיף לכל הסיבות האלה גם את עייפות החומר הן בצבא והן בחברה האזרחית
ואת העובדה שהאסטרטגיה הנפוליונית של העבר היתה כעת ידועה לכל
ובכך שיטותיו שוב לא הפתיעו איש בשדה הקרב.
ספר טוב וראוי.

» ביקורות נוספות של tuvia
» ביקורות נוספות על נפוליאון 1813 - מלחמת העולם הראשונה