הילד של המכשפה מייקל גרובר1לא התלהבתי. במשך כל הקריאה האמת היא שהספר פשוט הרגיז אותי, אני לא בטוחה מה כל כך הרגיז אותי אבל יכול להיות שזאת פשוט כפיות הטובה של גוש כלפי כולם הדמות שלו היא הדמות הכי כפוית טובה שנתקלתי בה אי פעם בספרים. פשוט מרחתי את הקריאה וחיכיתי לרגע שאני אהיה רגועה ולא עצבנית. הסוף הציל את הספר בזכות השינוי של גוש. אני חושבת שלעשות דמות כזאת רעה זה עוול לספר עצמו, אפילו אם רוצים להקצין דמות. זה פשוט הרס הכל.
עזר כנגדונעמי רגן2הספר מתחיל קצת בצורה מקרטעת אבל ממשיך וממשיך לסקרן ולמשוך את הקורא לעוד. הדבר הראשון המעניין שקרה היה העניין עם יציי. דלילה מתעסקת איתו וחולמת להתחתן איתו יום אחד והכל כמובן מתחרבש כי הוא בסך הכל רודף שמלות כמו רוב הגברים שלא שומרים נגיעה. פה נכנס כל הקטע הזה שהיא מסונוורת ממנו והכל. בהמשך כשהיא פוגשת את חיים הוא כמובן מוקסם גם כן מהיופי שלה ולא אכפת לו מה שאומרים עליה מה שמראה שהוא לא מי יודע מה דתי כמו שהוא תופס מעצמו, למרות שבמציאות הוא כן חזק ממנה מבחינה דתית אבל זה שהוא בחר בה למרות כל מה שהוא ידע עליה והעבר הלא צנוע שלה מראה שבכל זאת משהו בו לא בסדר.. וכל זה בלי שדיברת עליה! היא הרי החלק הכי מעניין ומתוסבך בספר. מצד אחד היא דתיה מצד שני היא פרוצה אין לה רגשות אשם ואחרי רגע היא מברכת ברכת המזון לפני שהיא עומדת לנאוף בבעלה (!!) ומתחילה לבכות. בקיצור, היא פסיכית נצלנית ובעלת פיצול אישיות מסוכן ביותר. רציתי כל כך שהיא תיתפס כמה שרק רציתי אבל בכל זאת זה לא הסיפור שלי, אז המשכתי לקרוא והעלילה הפכה להיות הזויה יותר ויותר עם מעבר לדירה חדשה בסוואלו לייק - עם אנשים הזויים והולדת בן - תוך כדי איומי רצח על בעלה, הופעתה של חברה שלה שתבררה כלסבית וזה היה הכייי מוזר כאילו מה זה קשור??!! אבל הקטע הכי מוזר היה בסוף עם האיש הזקן ההוא שפיתה אותה ורק אז בעלה נזכר להטיח בה האשמות משנים עברו... ושוב אבל הקטע השנוא עליי היה בסוף, לא מובן בעליל אם הם התגרשו או לא התגרשו. פשוט קראתי את המונולוג או איך שלא קוראים לזה בסוף ולא הבנתי מה אני קוראת וזאת כבר הקריאה השנייה שלי ולא הבנתי מה קורה כאן??? אז נעמי רגן בהחלט חייבת לי הסבר ולכל האנשים כמוני שלא הבינו. בכל מקרה, גם אחרי כל התסבוכות ההזויות והבלאגים והקטעים הלא מובנים האלה, תהרגו אותי אני פשוט לא מבינה איך אהבתי את הספר הזה..
הרמת מסךליאת רוטנר1ספר מדהים פשוט מדהים (כמו כל הספרים שלה). רק חבל לי שכבר היה לקראת הסוף וחשבתי לעצמי איך היא תדחוס את התפתחות העלילה ל20 30 עמודים?! זה היה קצת מאכזב כי ציפיתי שהיא תיתן עוד הרבה עמודים וזה הרגיש לי שזה נגמר מהר מדי והספר לא מיצה את עצמו אבל חוץ מזה, פשוט מושלם :)
הסיפור של סיירוס פלאקסמת'יו סקלטון2איזה ספר. קשה לי לתאר כל ספר אז אותו ? בכלל יותר קשה. בהתחלה כשקראתי את הקיצור אמרתי ניחא, המאה השמונה העשרה אבל כשהתחלתי לקרוא פתאום מבלי שהבנתי בכלל איך , מצאתי את עצמי מבולבלת שוכבת על המיטה מנסה להבין מה קורה פה אבל אולי זאת רק אני שהלכתי לאיבוד בספר.... מה שכן, העלילה הייתה טובה ( בחלקים שהצלחתי להבין משהו) ובסך הכל חמוד הסיירוס הזה...
ההצהרהג'מה מלי0על הכריכה האחורית רשום שזהו ספר מדהים ביותר וכו׳ וכו׳ בקיצור מהללים ומשבחים אותו אפשר לחשוב .. אני לא אומרת שזה לא ספר טוב זה כן אבל זאת בדיוק הבעיה שהוא טוב ולא יותר מזה.
סיפורם של השדים הלוחמיםפיליפ ב.קר1הספר הכי טוב בינתיים בסדרה. נדמה לי שהכתיבה של הסופר משתפרת. התיאורים שלו משעשעים יותר, מותחים יותר, מרתקים יותר וטובים הרבה יותר מבספרים האחרים. אני חייבת לציין שהקטע האהוב עליי הוא זה שהוא מתאר בפרטי פרטים איך זה שפיליפה הגשימה את המשאלה של הפטה אווז גורם להתפרצות הר געש ואז רושם "אופס." האופס הזה כאילו נתן פן אחר לגמרי שאי אפשר להסביר בתיאור הזה. זה נראה כאילו הסופר מתערב בסיפור ואומר אופס כמו ילד קטן שעומד לגרום למשהו קטסטרופלי, ועם זאת, זה נשמע כל כך תמים כאילו הוא מנסה להיעלם מהסיפור ולהוריד מעצמו את האחריות. זה מה שמילה אחת קטנה יכולה לעשות וזה פשוט היה גאוני בעיני הקטע הזה.
חורף-קיץשי פניגר5ללא ספק ספר מעורר מחלוקת. כביכול נראה עוד ספר וכשפותחים ומתחילים לקרוא? קללות, שמות של איברים, שפה בוטה, גסה ולא ראויה. מנגד, אם נתעלם מהשפה, עומד כישרון יוצא מן הכלל של הסופר להיכנס לך ללב סכין ולסובב אותו עד זוב דם. אז מה מנצח? אין פה שום התלבטות. ספר חובה. לא רק שזה חובה עליכם לקרוא, חובה עליכם גם להמליץ (אם אהבתם כמובן) אני בטוחה שתאהבו. קריאה מהנה.
ילדי המנורה #1 - הרפתקת אחנאתוןפיליפ ב. קר3ספר טוב. לא מחדש הרבה בעולם הפנטזיה אך עם זאת, כתוב בסגנון קולח ומיוחד. מומלץ בחום מופשר.
ביתמנג'ו קפור6לרוב אני מבלה בחנות ספרים כל כך הרבה זמן ויוצאת עייפה מהחוויה אך מרוצה ומצפה לבאות. משהו בסםר הזה גרם לי להרים אותו רק על בסיס העטיפה היפה לקרוא ברפרוף קצרצר את הגב ולקחת הביתה ללא חרטה. זה בהחלט הוכיח עצמו כספר מרתק שהצליח להביא טעימה מתוך חיי המשפחה של הודו. אני הוקסמתי והעברתי לחברים עם המלצה חמה. גם היה לי חשוב שהספר ישוב אלי ובלי אוזנים כי אשוב לקרוא בו שוב בעתיד. ממליצה בחום
ביתמנג'ו קפור5מ-ש-ע-מ-ם, בין אחד הספרים שלא ממש רציתי לסיים לקרוא, אבל קראתי אותו עד הסוף כי קיבלתי אותו במתנה, לפי דעתי, לא מוצלח ביכלל,
ביתמנג'ו קפור4מהוא בית אם לא ס"ך כל השמחות והעצבונות של דייריו? אותה מעטפת רבת שכבות המורכבת מהמקום, מהתרבות, ממהותה של אותה יחידה מורחבת או גרעינית שנקראת משפחה...וכו'. בכישרון ורגישות רבים, הסופרת מנג'ו קפור כותבת אודותיה של משפחה הודית אמידה, ובאמצעות הדמויות, הצבעים והארועים שפוקדים אותן מתאפשרת לקורא הצצה לתרבות וחיים בארץ כה ססגונית ורחוקה עם מערכת חוקים שאינם כתובים ובכל זאת נוקשים. אני חייב להודות שאני מוצא הקבלה מסויימת גם במקומותינו בקרב אוכלוסיות שבהן מקובלת התקבצותה של המשפחה המורחבת תחת קורת גג אחת, על כל המשתמע מכך. מאוד מומלץ
ביתמנג'ו קפור4האמת היא שאני לא יודעת איך הספר הזה הפך לרב מכר. היו בו לא מעט רגעים משעממים שגרמו לי לחזור על אותו עמוד שוב ושוב ולמרות זאת לא לזכור מה קרה שם. לא תמיד עניין אותי לעקוב אחרי אילן היוחסין של משפחת הסוחרים ההודית. לפעמים תיאוריי המשפחה המורחבת היו מרדימים ומיותרים. אבל, לעומת זאת, בחלק מאוד גדול מהספר הדמויות הצליחו לעורר בי רגשות כמו אמפטיה, כעס, זלזול- ובזכות זה בסופו של דבר לא ויתרתי על הספר לגמריי. הספר הזה מדבר ברובו ככולו על התנהגות מסורתית שכבר לא מתאימה לעולם המודרני ועל דעות קדומות ועל הנשים שנכנעות לדעות הקדומות האילו, פשוט כי הן נשים ופשוט כי על ברכיי הדעות הקדומות האילו הן התחנכו. מההיבט הזה, הספר העביר את המסר.
ביתמנג'ו קפור3ספר שכיף לקרוא אותו. כתוב בשפה עשירה, הומוריסטית, קולחת. משפחה אחת רב דורית המתגוררת בבית אחד שבו כל אחד מרכל על השני...מומלץ ביותר :)
ביתמנג'ו קפור3הספר הזה מעניין, מהסיבה שכל אחד יכול למצוא שם נקודות עניין, הפשטות בה כתוב הספר פשוט מדהים, כמו חברה טובה שפוגשים לאחר מס' שנים והיא מספרת את סיפור חייה. תקציר הספר לא בהכרח מספר את הסיפור, סוניה היא אחת מהדמויות המרכזיות אך ככל שקוראים את הספר צצות עוד דמויות מרכזיות ציבעוניות ויפות לא פחות.
ביתמנג'ו קפור2מאוד נהניתי מחווית הקריאה. התיאורים של הסופרת לגבי הפרטים הקטנים פשוט מרתק.תיאורי המקום, הריחות , הטעמים והצבעים פשוט עושים חשק לטוס להודו.
ביתמנג'ו קפור2זהו מן ספר קליל זורם מסיימים את הספר ומבלי להרגיש לכל מי שלא רוצה להתאמץ בקריאה קחו את הספר ותראו איזה ספר זורם-------
ביתמנג'ו קפור1אחרי שקראתי את "המהגרת" של מנג'ו קפור , חיפשתי עוד ספרים שהיא כתבה וכך הגעתי לספר הזה ,והסתבר לי שכבר קראתי אותו בעבר ולמרות זאת קראתי אותו שוב. למי שלא הבין זאת המלצה חמה מאוד על הספר "בית" . אהבתי מאוד את העלילה ואת סגנון הכתיבה של הסופרת .