כשעמדתי לתת ציון לספר, ראיתי שאין לי הגדרה מתאימה.לבסוף בחרתי בו כספר טוב.
הספר כתוב טוב , הנושא מתומצת , שפה עשירה מדי, לדעתי לא מתאימה לנושא.
יש כאן העתקות של מוטיבים מ"המאהב" של א.ב יהושוע ו"אישה בורחת מבשורה" של דויד גרוסמן.
מאידך , הספר שונה ,כי הנושא שלו הוא יחסים ארוטיים.
והנפשות, כמעט כולן, מעורבות בו.
הבן- עם האם בצורה פעילה עד כמעט גילוי עריות מלא.
הבן גם שותף פסיבי -אקטיבי ביחסי המין שבין האב והאם. הוא מזהה אותם כתוקפנות של האב.
בת השכנים, מותקפת עד לגילוי עריות ממשי על ידי אביה שנשלח לבית סוהר עקב כך. בסוף הספר מתגלה כי בת השכנים ואביה, חוזרים למקום הפשע בצורה כזאת או אחרת.
היחידים שאינם מעוותים הם האב יוסף, שאוהב,עוגב, נכסף ומשתוקק לאשתו הברחנית.
וגם דודה של הילד שמכילה את כל הסיטואציה.
זוהי התמונה של העולם בספר זה, מעוות בצורה חסרת רחמים.
למה לקרוא ספר כזה?
ובכן, גם אני שאלתי את עצמי בכל דף למה אני ממשיך לקרוא . והתשובה מורכבת.
כל הנושא מוצג בצורה ספרותית רכה יחסית ומאפשרת עיכול. הניוול אינו קשה כמו שבלזק מציג בספריו , אלא מרוח בדוק ספרותי.
ניתן לראות זאת במכתבים שיוסף האב כותב, למורה ובהם תמצית הארוע ומשמעותו מוארים בחמלה ובאהבה שיש בהם הרבה השלמה וייחול לחזרת האם.
ואם נוסיף את הפוליטיקה בסוף, הרי כמו ב"המאהב", הפתרון הוא אהבה בין העמים, הדודה והעוזר של האב בנגריה שבמקרה הוא ערבי.
מענין מתי סופרים יכתבו על אהבה בין יהודי לערביה כפתרון לשלום עולמי.
תשאלו למה הקטע הזה פתאום נתקע בסוף? כי זה נחמד, יש בזה חזון, ותיקון העוול ההיסטורי.
בסיכום איני יודע אם אני ממליץ על הספר. זאת החלטה של כל קורא ובאחריותו.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
