לא התלהבתי.
במשך כל הקריאה האמת היא שהספר פשוט הרגיז אותי, אני לא בטוחה מה כל כך הרגיז אותי אבל יכול להיות שזאת פשוט כפיות הטובה של גוש כלפי כולם הדמות שלו היא הדמות הכי כפוית טובה שנתקלתי בה אי פעם בספרים.
פשוט מרחתי את הקריאה וחיכיתי לרגע שאני אהיה רגועה ולא עצבנית.
הסוף הציל את הספר בזכות השינוי של גוש.
אני חושבת שלעשות דמות כזאת רעה זה עוול לספר עצמו, אפילו אם רוצים להקצין דמות.
זה פשוט הרס הכל.

הספר מתחיל קצת בצורה מקרטעת אבל ממשיך וממשיך לסקרן ולמשוך את הקורא לעוד.
הדבר הראשון המעניין שקרה היה העניין עם יציי.
דלילה מתעסקת איתו וחולמת להתחתן איתו יום אחד והכל כמובן מתחרבש כי הוא בסך הכל רודף שמלות כמו רוב הגברים שלא שומרים נגיעה.
פה נכנס כל הקטע הזה שהיא מסונוורת ממנו והכל.
בהמשך כשהיא פוגשת את חיים הוא כמובן מוקסם גם כן מהיופי שלה ולא אכפת לו מה שאומרים עליה מה שמראה שהוא לא מי יודע מה דתי כמו שהוא תופס מעצמו, למרות שבמציאות הוא כן חזק ממנה מבחינה דתית אבל זה שהוא בחר בה למרות כל מה שהוא ידע עליה והעבר הלא צנוע שלה מראה שבכל זאת משהו בו לא בסדר..
וכל זה בלי שדיברת עליה!
היא הרי החלק הכי מעניין ומתוסבך בספר. מצד אחד היא דתיה מצד שני היא פרוצה אין לה רגשות אשם ואחרי רגע היא מברכת ברכת המזון לפני שהיא עומדת לנאוף בבעלה (!!) ומתחילה לבכות.
בקיצור, היא פסיכית נצלנית ובעלת פיצול אישיות מסוכן ביותר.
רציתי כל כך שהיא תיתפס כמה שרק רציתי אבל בכל זאת זה לא הסיפור שלי, אז המשכתי לקרוא והעלילה הפכה להיות הזויה יותר ויותר עם מעבר לדירה חדשה בסוואלו לייק - עם אנשים הזויים והולדת בן - תוך כדי איומי רצח על בעלה, הופעתה של חברה שלה שתבררה כלסבית וזה היה הכייי מוזר כאילו מה זה קשור??!!
אבל הקטע הכי מוזר היה בסוף עם האיש הזקן ההוא שפיתה אותה ורק אז בעלה נזכר להטיח בה האשמות משנים עברו...
ושוב אבל הקטע השנוא עליי היה בסוף, לא מובן בעליל אם הם התגרשו או לא התגרשו.
פשוט קראתי את המונולוג או איך שלא קוראים לזה בסוף ולא הבנתי מה אני קוראת וזאת כבר הקריאה השנייה שלי ולא הבנתי מה קורה כאן???
אז נעמי רגן בהחלט חייבת לי הסבר ולכל האנשים כמוני שלא הבינו.
בכל מקרה, גם אחרי כל התסבוכות ההזויות והבלאגים והקטעים הלא מובנים האלה, תהרגו אותי אני פשוט לא מבינה איך אהבתי את הספר הזה..

ספר מדהים פשוט מדהים (כמו כל הספרים שלה).
רק חבל לי שכבר היה לקראת הסוף וחשבתי לעצמי איך היא תדחוס את התפתחות העלילה ל20 30 עמודים?!
זה היה קצת מאכזב כי ציפיתי שהיא תיתן עוד הרבה עמודים וזה הרגיש לי שזה נגמר מהר מדי והספר לא מיצה את עצמו אבל חוץ מזה, פשוט מושלם :)

הספר הזה גרם לי לחשוב שאני שדה פשוט אין לי מילים לתאר כמה הוא מדהים...

איזה ספר. קשה לי לתאר כל ספר אז אותו ? בכלל יותר קשה.
בהתחלה כשקראתי את הקיצור אמרתי ניחא, המאה השמונה העשרה אבל כשהתחלתי לקרוא פתאום מבלי שהבנתי בכלל איך , מצאתי את עצמי מבולבלת שוכבת על המיטה מנסה להבין מה קורה פה אבל אולי זאת רק אני שהלכתי לאיבוד בספר....
מה שכן, העלילה הייתה טובה ( בחלקים שהצלחתי להבין משהו) ובסך הכל חמוד הסיירוס הזה...

על הכריכה האחורית רשום שזהו ספר מדהים ביותר וכו׳ וכו׳ בקיצור מהללים ומשבחים אותו אפשר לחשוב ..
אני לא אומרת שזה לא ספר טוב זה כן אבל זאת בדיוק הבעיה שהוא טוב ולא יותר מזה.

הספר הכי טוב בינתיים בסדרה.
נדמה לי שהכתיבה של הסופר משתפרת.
התיאורים שלו משעשעים יותר, מותחים יותר, מרתקים יותר וטובים הרבה יותר מבספרים האחרים.
אני חייבת לציין שהקטע האהוב עליי הוא זה שהוא מתאר בפרטי פרטים איך זה שפיליפה הגשימה את המשאלה של הפטה אווז גורם להתפרצות הר געש ואז רושם "אופס."
האופס הזה כאילו נתן פן אחר לגמרי שאי אפשר להסביר בתיאור הזה.
זה נראה כאילו הסופר מתערב בסיפור ואומר אופס כמו ילד קטן שעומד לגרום למשהו קטסטרופלי, ועם זאת, זה נשמע כל כך תמים כאילו הוא מנסה להיעלם מהסיפור ולהוריד מעצמו את האחריות.
זה מה שמילה אחת קטנה יכולה לעשות וזה פשוט היה גאוני בעיני הקטע הזה.

ללא ספק ספר מעורר מחלוקת.
כביכול נראה עוד ספר וכשפותחים ומתחילים לקרוא? קללות, שמות של איברים, שפה בוטה, גסה ולא ראויה.
מנגד, אם נתעלם מהשפה, עומד כישרון יוצא מן הכלל של הסופר להיכנס לך ללב סכין ולסובב אותו עד זוב דם.
אז מה מנצח?
אין פה שום התלבטות.
ספר חובה.
לא רק שזה חובה עליכם לקרוא, חובה עליכם גם להמליץ (אם אהבתם כמובן)
אני בטוחה שתאהבו.
קריאה מהנה.

ספר טוב.
לא מחדש הרבה בעולם הפנטזיה אך עם זאת, כתוב בסגנון קולח ומיוחד.
מומלץ בחום מופשר.