סיפור מופרע בטעם, על אף הדימויים המאתגרים את הטעם הטוב.
קובי עוז מתאר טיפוסים אמתיים מחיי היום-יום בישראל, ותופס את הצדדים האפלים שלהם באור זרקורים בלתי מתפשר.
אני מניח שהקורא הממוצע לא יתפלא שבסיפו על ילד רחוב יפואי ממשפחה הרוסה יש שלל דימויי זימה, צואה, מילים רקובות ומעשים רעים. תוכיחו לי שיפו של תחילת שנות ה2000 היא לא כזו!
למרות הפוקוס על מצבי הצבירה הקיצוניים של החברה בישראל, שבאים לידי ביטוי בספר, עוז מנסה לסגור חשבון וליצור הרמוניה עם סוף צודק לשסעים. חבל שבמציאות משהו כזה לא יכול להתגשם.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
