לספר ניגשתי כהכנה לטיול בת-מצווה של בתי הבכורה. טיול לפריז, אם עדיין לא הובן. בעיקרון הספר הזה הוא ספר המכיל המלצות ומסלולים, אבל למרבה הפלא הוא גם ספר קריאה מענג במיוחד.
אין זה סוד שיאיר גרבוז הוא אדם מצחיק. מצחיק עד כדי כך שצחקתי בקול רם, דבר שאני לא עושה בשום ספר, גם אם הוא מצחיק. יכול להיות שאני לא קורא ספרים מצחיקים? אני באמת לא ואפילו "טוב ויפה, ג'יבס" הוציא ממני רק חיוכים נדירים.
הספר שלפנינו ספוג אהבה נוטפת חמאה לפריז. אהבה גדולה כל כך שפריז נראית פתאום כעיר השווה היחידה ביקום. לא שזה לא נכון, אבל פתאום לא סביר שאנשים אמיתיים גרים בעיר הזו והיא קיימת רק לתיירים.
עכשיו ברצינות. הספר בנוי ממכתבים שגרבוז כותב לנו משבועות של ישיבה בפריז. ככל שהוא מרבה לשיר את שירה של פריז, כך הוא מרבה לקטול קטילה חזקה או מעודנת את המתנהל בציון. הוא יורד על שיינקין, על בעלי המקצוע שלנו ופרק מיוחד הוא מקדיש לאמירים הגלילית ולמשקאות המרווים שהיא מציעה, כשפתאום קוקה-קולה נוטפת סוכר וצבעי מאכל נראית המשקה ההגיוני ביקום.
אבל אין ספק שגרבוז מאוהב בפריז והוא לא מסתיר את זה בשום משפט על שום גינה נחבאת, שום פסז' מהודר, שום בניין נושם היסטוריה ושום גשר אחד מעשרות המאפשרים לחצות את הנהר החוצה את פריז. לשונו מושחזת כל כך וההומור מופלא כל כך, שגם גדול הציניקנים הופך לתינוק שבוי, שבוי בקסמי הכתיבה של גרבוז ומיד רץ לסוכנות הקרובה להזמין סופשבוע לפריז, אפילו גרוש לא רשום על שמו בבנק השכונתי.
ניתן בהחלט לקרוא את הספר גם אם לא מתכננים שום נסיעה לפריז וגם אם אך חזרנו ממנה. הספר עומד בפני עצמו בהומור הנפלא שלו, באהבה הגדולה לעיר ובעיקר אהבה גדולה לחיים. שנרים כוס שמפניה?

לא כותבת על הספר כלום,
אוהבת את הסופר,
אוהבת את הספר מאוד,
ובכל זאת טרם קראתי התנסתי חוויתי, היה באמת מסקרן ללכת איתו ברחבי פריז, געגועי לעיר האורות,
נתתי אותו מעיזבונו של אבי, אוגוסט 2017 להלפר, לכו לחפש אותו אצלו ותהנו, המשך סיום חופש גדול ווסוף קיץ שמח, שבת שלומבורכת.