אפרופו ערוץ 1 , למי שזוכר שם תמיד היו הסדרות הכי שוות ( גם אם יצאו מהאופנה) למי שאהב לצפות בשרות החשאי האנגלי כשהבריטים המהודקים בחליפות משעממות עם אזניה באוזן רודפים אחרי רציחות שונות ומשונות.כשקראתי את הספר נזכרתי בסדרות הללו.

ועל העלילה –ג'ון לה קארה שוזר לנו כאן עלילה נפלאה שמתרחשת באחד המקומות הקסומים שקיימים בקריבים ,והרי ברור שמשהו ישבש את היופי.

"חתיכת בחורה יש לך .שווה הרבה גמלים.כדאי שתתחתן אתה מהר." כך איש המאפיה זרק לפרי מרצה מאוקספורד בעת משחק הטניס ועוד הוסיף " לא משנה אני אנצח אותך במילא"... פרי לא הבין איך איש המאפיה שהכיר אותו בדיוק דקה וחצי יודע שהם לא נשואים? אבל הרבה דברים הטרידו את מוחו בנוגע למפגש הכפוי משהו והמוזר יש לציין עם המאפיה הרוסית. המשחק נגמר וכמובן הוא ניצח במשחק למרות הסחת הדעת.

יש סיפורים רבים על האוליגרכים הרוסים ,לאנשים הנורמטיבים הסיפורים נשמעים כמו בספר ריגול טוב. תמיד מעורבות נשים שנראות מתלבשות ומאופרות כמו מלכות קרח לבנות, כסף ואלכוהול זורם כמו מים בעיקר מהלבנת כספים או מסחר לא חוקי במרכזי העסקים הגדולים בעולם...זרועות המאפיה ידם הארוכה מגיע לכל מקום וכמובן לא פוסחת על השרות החשאי בבריטניה.
פרי וגייל היו במקום הלא נכון בזמן הלא נכון והיו המומים מהנהנתנות המטורפת וסגנון חיים ראוותני המאפיין כל כך את משפחת המאפיה שנקשרה אליהם כל כך. כל מה שרצו היה לנפוש בשלווה, לעשות אהבה ולתחזק רומנטיקה של זוג צעיר הרחק מכל העולם המוכר שלהם.
במקום זה הם נכנסו עמוק אל תהומות לא ידועים שקשורים להלבנת כספים,שרות חשאי,ריגול,קרבות ואנשים שבאופן טבעי לא היו
פוגשים אם לא היו כופים עליהם.

1 - הסוף קצת עצבן הוא לא היה בתפריט "הסופיים " שלי,רציתי סוף אחר.....אבל מי אמר שחייבים לקבל כל מה שרוצים!
2 – אני תוהה אם הספר לא היה אמור להיות קצת יותר מותח כיאה לג'אנר?

בסך הכל ספר שלא נופלים מהרגליים כשקוראים אותו אבל הוא בהחלט זורם ונחמד.

דמיינו לעצמכם חדר חקירות במרתפי הק.ג.ב: מצידו האחד של השולחן קשור לכיסאו ג'ורג' סמיילי העייף (*), מצידו השני יושב לו בפרצוף מיואש קארלה, הנמסיס של סמיילי, שכל הטריקים ושיטות העינוי שלו לא הצליחו לשבור את הבריטי העקשן... ואז בעיניו של קארלה עולה זיק של חיוך והוא מחליט להקריא לסמיילי את ספרו האחרון של לה-קארה: "בוגד משלנו"... כעבור שעתיים סמיילי כבר שבור, הרוס ושופך באוזני קארלה את כל הידוע לו על הביון המערבי כשהוא מתחנן שיפסיקו להקריא לו את הספר המשעמם הזה.

במידה רבה ג'ון לה-קארה מזכיר לי את בוב דילן. שניהם, כל אחד בתחומו, יצרו יצירות מופת וקבעו סטנדרטים חדשים בשנות השישים והשבעים ומאז ממשיכים להוציא יצירות חדשות ללא הפסק. רק כמו שבוב דילן לא מצליח באלבומים שהוציא בעשורים האחרונים להתקרב לאיכויות של Blond on Blond או Blood on the Tracks כך גם הספרים שכתב ג'ון לה-קארה בשלושים השנים האחרונות רחוקים כרחוק שמיים מארץ מהאיכויות של טרילוגיית "סמיילי – קארלה" או "המרגל שחזר מן הכפור".

"בוגד משלנו", ממש כמו "הגנן המסור" (לא קראתי, ראיתי את הסרט), מנסה לרכב על נושא עכשווי בוער (במקרה הזה ארגוני הפשע ממזרח אירופה) רק שזה נעשה באופן כל כך טרחני ומגושם שאתה פשוט מתגעגע לכמה מרגלים באיזושהי מלחמה-קרה טובה.
ג'ון לה-קארה ידע פעם לבנות דמויות מעניינות ועמוקות שאיתן הקורא חש הזדהות (גם כשזה היה גוץ שמנמן וממושקף בשם ג'ורג' סמיילי) וידע לפתח עלילות מתוחכמות ומרובות רבדים... מה נשאר מזה בספר הזה? כלום! העלילה פשטנית, משעממת ורווית חורים והדמויות, המגויסות לנושא ה"חשוב", משורטטות בקווים גסים בשחור-לבן ואינן מעוררות שום סימפטיה, כך שבאמת לא היה אכפת לי מה יקרה לזוג היאפים הדביקים (גיבורי הספר) או למשפחת המאפיונרים המוזרה והספר ננטש כ-100 ע' לפני סופו.

לסיכום: ספר המיועד למי שאוהב לקרוא תיאורים ארוכים של משחקי טניס או לחוקרי שב"כ המעוניינים לפתח שיטת חקירה חדשה שעיקרה להקריא את הספר הזה לנחקרים...
________
* סמיילי וקארלה הם גיבורי הטרילוגיה הקרויה על שמם, הכוללת את הספרים:
Tinker, Tailor, Soldier, Spy - החפרפרת
The Honourable Schoolboy - התלמיד המכובד
Smiley's People - כל אנשי סמיילי

זהו ג'ון לה-קארה לעניים, אבל ג'ון לה-קארה. זה נכון שהספר הזה עשוי ונגיש לקוראים המפונקים של היום שרבים מהם רוצים לחם ושעשועים. בשבילם הוא הדביק איזה זוג חביב אך לא שייך לשום ארגון לאוליגרך רוסי, פושע בקנה מידה עולמי שעוסק בהלבנת כספים והזרמת כספים לפוליטיקאים ואנשי צמרת במדינות שונות. הזוג המתקתק מסונף משום מה אליו לכל אורך הדרך, הדרך לעריקתו לאנגליה הירוקה. אך ככל שהספר מתקדם, ג'ון קשישא חוזר להיות עצמו, בקדרותו הידועה הוא כובל אט אט את גיבוריו, ובתוך המתח החיוכים נמחקים.

אני יודעת שג'ון לה-קארה קשור אוטומטית למלחמה הקרה, לגדרות תיל ושלגים וזה מה שאנחנו מחפשים אצלו, ונכון שהוא הפשיר בעיקר כשהוא מתחיל את הספר בקאריביים !!! אבל עם קצת סבלנות אחרי דף ה 100 הוא חוזר להיות הוא בלי חומת ברלין אבל עם חומות אחרות.

אני משוחד, מודה ומתוודה - כמעריץ של ג'ון לה קארה מקדמת דנא (וכמי שמחזיק בספרייה הפרטית את כל 22 ספריו) איני יכול שלא להינות שוב ושוב מכתיבתו ומקסמו. נכון, הספר הזה פחות במידה מסוימת מספרים אחרים שלו, אבל בכל זאת - הציניות הבריטית, האפיונים של התככים, הדמויות המאופיינות על ידיו - כל אלו גורמים לי כל פעם מחדש לרוץ ולקנות את ספריו. נהניתי מהספר הזה כמו מכל ספריו האחרים אם כי קצת פחות מוכרח לומר הפעם הזו. למרות זו איני יכול שלא לתת לו את הציון הכי גבוה - מעולה. למה? כי הוא האהוב בין הסופרים שאני קורא ואני לעיתים סולח על נפילות, מה עוד שלמרות הכל אהבתי לקרוא את הספר הזה.

אני חושב שהבעיה המרכזית כאן היא שאחרי שלה קארה מיתג את עצמו כאחד מסופרי הריגול הטובים בזמנו הוא פשוט החליט שאפשר לחלטר גם ככה אני יהיה רב מכר אז מה אכפת לי,חבל מאוד שזו הגישה לפחות תמיד יישארו המרגל שחזר מן הכפור וסדרת ספרי סמיילי

הפעם הקריאה יותר קשה.
ראשית הנושא: עבירות כלכליות קרימנליות, אינו מרתק כמו עבירות ריגול או אפילו ריגול תעשיתי.
שנית העירפול בעלילה ובדמויות, אינו מוסיף הפעם למתח או לעלילה אלא מכביד עליה.
שלישית, אם בנושא ריגול יש מנדט לגוף הביון, הרי מאוד לא ברור אם לאותו גוף בכלל יש מנדט להקים מחלקה סודית כדי להתחקות אחר גופים כאלו.
אין בספר חידוש בנושא תבנית הכתיבה. ואפילו הדמויות שחוקות כתמיד, עייפות אבל עושות את עבודתן.
יש פינות בעלילה שהן יותר מלא הגיוניות: מיליונר שמתנפל על זוג נופשים אנגלים שנמצאים בחופש ומחליט שהם מהביון. אותו אדם בקי בנפתולי המאפיה והתככים הרוסיים, מלבין הון בינלאומי מיקצועי, אבל מתנהג כטירון סכל בבחירת האנשים שיעבירו מידע לביון האנגלי...נו באמת??