ביקורת ספרותית על הרהורים על הגיליוטינה מאת אלבר קאמי
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 15 בינואר, 2012
ע"י יותם


אלבר קאמי ידוע בכתיבתו ההומניסטית והביקורתית שמתעטפת בסיפורים מופלאים, אך במקרה זה הפשטות והישירות (כמו בחיבורים אחרים דוגמאת "האדם המורד" או "המיתוס של סיזיפוס") היא בעלת ערך אינטלקטואלי משלה.

****בשלב זה הביקורת הופכת למפורטת למדי כך שמי שרוצה להמנע מספויילרים עדיף שלא ימשיך לקרוא****

קאמי מבקר את עונש המוות, שהיה נהוג בצרפת ובמדינות אחרות באירופה ובעולם, במשך מאות שנים. נקודת המוצא של קאמי היא אישית מאוד - אביו שחזר מצפייה בהוצאה להורג ונראה כהלום קרב, חיוור ומזועזע - תמונה שהשפיע עמוקות על קאמי הצעיר (את אותה התמונה הוא שחזר גם בפתח יצירתו "הזר"). קאמי לא מבקש להתחקות אחר ההיסטוריה של עונש המוות אלא פשוט להוכיח את חוסר התועלת שבו ואת האכזריות הטמונה בו, דבר שהוא עושה ע"י מספר טיעונים.

ראשית, טוען קאמי, עונש המוות למעשה אינו מרתיע את הרוצחים הפוטנציאלים ובכך לא משנה את מספרי הרציחות. לטובת ביסוס טיעון זה הוא משתמש הן במספרים ובסטטיסטיקות שונות והן בטיעונים פסיכולוגים-פילוסופים שבבסיסם עומדת הטענה כי המניע לרצח הוא בדרך כלל רגש שעולה על גדותיו באופן מפתיע, רגש כזה שגם פחד המוות לא מסוגל לעוצרו. כמו כן, הוא טוען כי המדינה יודעת שאין בעונש זה משום הרתעה ולכן היא עברה לבצע את ההוצאות להורג בחשכת הליל ובמקומות מסתור במקום בכיכר המרכזית ובאמצע היום. עונש שמבוצע הרחק מעיני הציבור לא יכול להיות בעל כח מרתיע!

שנית, קאמי טוען כי עונש המוות הוא בסופו של דבר לא יותר מאשר נקמה של החברה ברוצח. עם זאת, הנקמה היא לא מידתית. היא לא מידתית משום שהכוונה שעומדת מאחורי ההוצאה להורג, שמגובה במוסדות המדינה וחוקיה, היא כפולה ומכופלת מכוונתו של הרוצח הנידון. היא לא מידתית גם משום שהנידון נרצח פעמיים - פעם אחת בעת ההמתנה המייסרת למותו ופעם שניה ברגע ההרג הפיזי. אם כן, המדינה למעשה נוקמת באופן לא מידתי.

שלישית, טוען קאמי את הטיעון המוכר ביותר בתחום זה-טיעון הוכחת החפות. מספיק וישנו אדם אחד שנידון למוות והוכח כי היה חף מפשע על מנת לייתר את כל מנגנון ההוצאה להורג.

לבסוף מייחל קאמי לאירופה מאוחדת (ופה הוא מציג תחזית די מדויקת) שמבטלת לחלוטין את עונש המוות על מנת להגן על האזרחים והחברה מפני המדינה, שהפכה (לאחר שירשה את הדת) לרוצחת המסוכנת ביותר.

הספר פוקח עיניים ומעמת את הקורא עם אחת מנקודות התורפה של החברה האנושית. הוא מסמך חובה לכל מי שמתעניין בהגות הומניסטית ובסוגיות של טבע האדם והחברה. כמו כן, הוא כתוב בשפה פשוטה וישירה ולכן יכול להוות גם שער טוב לנושא הסבוך של הקשר בין החברה, המדינה והאזרח הפשוט - באחת מהסוגיות הכאובות והעסיסיות של יחסים אלו. ספר חשוב, מעניין ומומלץ ללא ספק!

18 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
יותם (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
ל"לא קורא" מדובר במסה הגותית קולחת בהחלט וממש לא בנובלה. קאמי עושה פלאים ומשלב את כשרון הכתיבה שלו עם אלמנטים אוטוביוגרפים ופילוסופיים בצורה יוצאת דופן לטעמי. מומלץ!
לא קורא בים (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
הבהרה בבקשה זו מאסה הגותית קולחת בסגנון נניח "הזיות" של רוסו שמתעסקת בשאלת ההוצאה להורג?
או כתוב ממש כנובלה?
עולם (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
ליותם - ה"ראציונלי" וה"אמוציונלי" אינם מנותקים זה מזה אני חייב לומר, שהתמונה של "היטלר...מכבס מצעים [בכלא] ותורם בכך לחברה" כל כך מופרכת, שאני מעדיף לא לדמיין אותה כלל... זה נראה לי מתאים לסרט מטורף של מל ברוקס. ה"ראציו", כלומר שכל, אינו קיים בפני עצמו ולמען עצמו בלבד. לאדם ולחברה יש ערכים ורגשות. תפקידו של השכל למקסם את הסיכויים של האדם והחברה לממש את ערכיהם ולטייב את רגשותיהם. כך שלא ניתן לנתק את השכל מן הרגש: לפעמים האמוציונלי הוא גם הרציונלי, וכך לדעתי גם בתסריט היפותטי זה.
יותם (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
שאלה מצוינת אני מסכים עם ההבחנה בין העונש הרציונלי והנקמה האמוציונלית ואני רוצה להוסיף עליה גם כי הנקמה נועדה לגרום לנוקם תחושה טובה יותר, תחושה של צדק, ואילו העונש נועד לשפר את מצב החברה ולהביא לתיקון דרכיו של הנענש.
יתרה מזאת - ברור כי הוצאתו של אדם להורג לא מועילה לחברה יותר מאשר כליאתו אלא להפך, כיוון שהחברה מפסידה את האדם ה"מתוקן" הפוטנציאלי (וזה לפני שהזכרתי את כל הטיעונים מהתגובות הקודמות שנוגעות להיסטוריה). גם היטלר יכול היה למצוא עצמו בכלא מכבס מצעים ותורם בכך לחברה ולכן אני לא רואה מדוע ישיבתו של היטלר בכלא אמורה לגרום סבל לקרובי הנרצחים באופן רציונלי אלא רק באופן אמוציונלי ומכאן שהוצאתו להורג תהיה אמוציונלית לחלוטין.
עולם (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
אבל איפה עובר הגבול בין עונש לנקמה? על פי וויקי: "עונש: פגיעה מדודה כלשהי באנשים שחרגו מנורמות המסגרת החברתית, ובאה בתגובה לפשע או להפרת הנורמות." ואילו:"נקמה היא שחרור יצרים של הפרט, הקורבן. זהו אקט רגשי". כלומר, ההבדל העיקרי הוא בין פעולה רציונלית לפעולה רגשית. אבל, האם אין מקרים בהם הוצאה להורג (למשל, בתסריט ההיפותטי לגבי היטלר) נדרשת מבחינה רציונלית? מה רציונלי יותר: לתת לרוצח ההמונים מחולל השואה להזדקן בנחת (או שלא בנחת) בכלאו תוך גרימת סבל ותסכול לעשרות מליונים מקרובי הנרצחים או להוציאו להורג? נראה שיש לנו תשובות שונות לשאלה זו.
yaelhar (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
רק להבהיר: אני לא מתנגדת לענישה. אני מתנגדת לנקמה. ולרצח.
עולם (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
ליעל ויותם:
מושג ה"עונש" נמצא בבסיסה של כל מערכת משפט שאני מכיר. גם עונש שייך, לכאורה, ל"שורשים הפרימיטיביים" של התרבות. ובכל זאת, החוק והעונש שלובים זה בזה ללא הפרד בכל המערכות המשפטיות שאני מכיר. אני מניח שהבנו איש את נימוקי רעהו ואנחנו ממשיכים להחזיק איש בדעותיו. למרבה הצער, אין דרך מדוייקת להכריע בשאלות כאלו.
yaelhar (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
"רע" זה לקחת חיים של אדם אחר. לתפיסתי זה לא משנה אם זה נעשה על ידי פושע או על ידי המדינה. והנימוק של "נקמה" לא נראה לי רלוונטי: ככל שהאנושות מתבגרת יש ציפייה שהיא תנטוש תכונות ששייכות לחלק הפרימיטיבי וה"חייתי" שלה, ואז באמת אפשר יהיה לומר "מותר האדם"...


יותם (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
ל"עולם": הדיון שמתפתח פה מופלא ומעניין. אני חושב שעדיין, בין שלושת הטיעונים שלי, אני לא מסוגל להסכים להוצאות להורג. מצד אחד מדובר במעשה, כמו שיעל אמרה, רע ונקמני שלא משיג שום תוצאה הרתעתית ולא מייצג את האידאה שלי על אנושיות. מצד שני אני חושב שצריך תמיד לשמור את האופציה לתקן את טעויות השיפוט שלנו זמינה. מצד שלישי אני חושב שחשוב לשמור על עדים, בין אם למעשה פלילי ובין אם לרצח עם או פשע נגד האנושות, גם בשביל ההיסטוריונים אבל גם בשביל חוקרי המשטרה או מתעניינים אחרים. ולכן, מכל הסיבות הללו, אני לא מסכים שצריך היה להוציא את היטלר להורג (גם לא באופן היפותטי) וגם לא את אייכמן (באופן קונקרטי).
עולם (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
ליעל: השאלה היא מה פירוש "רע" בהקשר זה, שהרי גם לשים אדם במאסר זה "רע"...?
עולם (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
ליותם: נכון. בנושא הוצאה להורג אני באותה דיעה של Mikhel, כלומר, רק במקרים נדירים של מעורבות ברצח עם וכאשר אין ספק סביר. וכאשר דנו קודם לכן בנושא הוצאה להורג היפותטית של היטלר, תסכים איתי, שבמקרה זה הסבירות לטעות היא אפסית בעוד שהפשע חסר תקדים בממדיו. הנקודה שרציתי להדגיש בתגובתי הקודמת היא כי חברה חייבת לעתים לנקוט בסנצקיות, דוגמת מאסר, גם כאשר אין ודאות מלאה (והרי אף פעם אין). וגם במערכות משפט בהן אין עונש מוות קורה שאסיר משתחרר אחרי שנים רבות משום שמתגלה כי הוא חף מפשע. צריך להוריד שכיחות של מקרים כאלו למינימום האפשרי, אבל, בה בעת, לא לשכוח את הצד השני של המטבע.
yaelhar (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
אם יורשה לי להוסיף - הסיכוי לעשיית טעות שהוא אפשרי גם לפושעים מפלצתיים ביותר (וגם לנאצים)הוא אחד הנימוקים נגד הוצאה חברתית להורג. אבל לגבי הנימוק העיקרי הוא כי זה רע, ועוול אחד אינו יכול לכפר על עוול אחר. ודאי לא עוול שנעשה על ידי החברה.
יותם (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
כמובן שאין תשובות פשוטות אך תסכים איתי כי במקרה של כליאה האפשרות לתיקון הטעות, גם אם בדיעבד וגם אם לא באופן מושלם, עדיין קיימת. זאת אומרת, האדם יכול להשתחרר, להחשב לזכאי ואף לקבל פיצוי זה או אחר תמורת השנים שבילה בכלא. במקרה של הוצאה להורג...נו, הרעיון ברור.
עולם (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
ליותם: עם כל הכבוד להיסטוריונים, רגשות הניצולים חשובים יותר האמירה כי "אין ביכולתנו לטעון כי אנו בטוחים בדבר-מה ללא צל של ספק" נכונה, אבל יכולה להביא לחדלון פעולה כללי. אם אין ודאות מלאה אזי, לפי נימוק זה, גם אסור להכניס פושעים לבתי-כלא. תמיד קיים סיכוי כלשהו, ולו גם אפסי, שאנו טועים. אבל הגישה הזו אינה לוקחת בחשבון שגם אי-עשיה הינה בחירה שיש לה מחיר. נניח כי יש סיכוי של אחד למליון שחף-מפשע ישב בכלא על עבירה שלא עשה (לדעתי, הסיכוי לכך בפועל גבוה יותר). האם המסקנה צריכה להיות שכדאי להעלות את סף הוודאות הנדרש להרשעה כך ש-1000 רוצחים יישארו מחוץ לכתלי הכלא? הרי הנזק החברתי יהיה עצום. אין תשובות פשוטות לשאלות האלו.
יותם (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
מיכאל: אני חייב לציין שככל שאני חושב על זה יותר אני מוצא עוד ועוד טיעונים נגד הוצאת אסירים להורג (אני בכלל לא מדבר על הוצאה להורג ללא משפט כיוון שמדובר בפשע מלחמה ועל היות המדינה מבצעת אותו או לא אפשר לדון בפעם אחרת). למשל, עכשיו חשבתי על כך שאם לא היו מוציאים את אייכמן ואת הפושעים הנאצים האחרים להורג, יכול להיות שכיום היו לנו הרבה יותר ידיעות על מלחמת העולם השניה ומהלכי צמרת השלטון הנאצי. אני בטוח שיש לפחות כמה מאות היסטוריונים שהיו שמחים מאוד להשתמש באייכמן או גרינג כמקורות בספריהם - ואולי עם הזמן היו האחרונים גם בוחרים לנדב יותר ויותר מידע רגיש ומעניין.
MIKHEL (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
לדעתי יש להפריד בין סדר הדין הפלילי הרגיל. לבין פשעים נגד האנושות(הנאצים וכדו). במקרים של פשעים נגד האנושות הפגיעה היא באלפי בני אדם ולעתים במליונים. כאשר מודבר בנאצים וכדומה יש בהריגתם נקמה למליונים(זהו רגש אנושי). וגם מבחינת הספק הסיכוי לטעות קטן מאד.(הם בדרך התגאו במעשי הרצח והיו אלפי עדים.יש בזה מן הסמליות כמובן. ואף במקרים מסוימים השארת רוצח מסוג זה תגרור שפיכות דמים רבה.(ראה מקרה בין לאדן).הדילמות המוסריות היו הווים ויהיו. סיכולים ממוקדים הינם הוצאות להורג ללא משפט."סנהדרין שהוציאה אחת ל- 70 שנה אדם להורג נקראה קטלנית"
יותם (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
אני מצטרף לדעתם של המתנגדים לעונש המוות. אין לי אלא להסכים עם דעתות של קאמי ולטעון כי עונש המוות הוא אינו מידתי ובסופו של דבר גם אינו משיג את מטרתו - ובכל אופן הוא אכזרי וסופי מדי. אלא אם כן אנו מכריזים על עצמנו כיורשיו הבלעדיים של האל (שכידוע הוכרז כמת בשלהי המאה ה-19) אני לא חושב שביכולתנו לטעון כי אנו בטוחים בדבר-מה ללא צל של ספק, ובמקרה כזה - מי אנחנו שלא נשאיר מקום לטעות?
עולם (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
אוי ואבוי מספר 2, צ"ל "קרובי הקורבנות", או "הניצולים", ולא כמו שנכתב
הנושא אכן חשוב ואין דרך מדוייקת, "מתמטית", להכריע מה נכון כאן.
שין שין (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
איזה יופי שלפעמים מתפתחים פה דיונים מעניינים על נושאים חשובים. חבל שזה לא קורה יותר, אבל אסור להתייאש.
עולם (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
אוי ואבוי, צריך להיות אוטוביוגרפיה...-:)
עולם (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
ואני סבור שישנם פשעים חריגים בחומרתם בהם עונש מוות ראוי כך גם סברו קברניטי המדינה כאשר הוציאו את אייכמן להורג. איך היו חשים ניצולי הקורבנות אם אייכמן היה מזדקן לו בנחת בכלא ישראלי? והרי ישראל רחמנים בני רחמנים, הוא היה מקבל תנאים סבירים, אוכל טוב, ביקורי משפחה, ואולי אף כותב אוטוביורגפיה שהייתה הופכת לרב-מכר.
שין שין (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
אוי ואבוי, צ"ל "נקמה".
שין שין (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
זה טבעי שנרצה נקשמה, אבל החברה צריכה להיות טובה מהפרט. לכן אני מסכימה עם קאמי ועם יעל-עונש מוות הוא פסול ומגונה.ובאותו עניין, גם משוררנו הלאומי לא חשב כי לא ניתן להעניש באופן הפרופורציונאלי לפשע:
"ארור האומר נקם, נקמת דם ילד קטן, עוד לא ברא השטן." עונש המוות מגמד למעשה את הזוועה.
עולם (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
ליעל: ככלל זה נורא להיות אסיר. אבל, אסירים יכולים לקרוא ולקבל ביקורים. בבתי כלא רבים יש להם גם גישה לאינטרנט. ובאשר להיטלר - מדרון חלקלק או לא, לו סיטואציה היפותטית כזו הייתה מתרחשת והדבר היה תלוי בי, הוא היה מוצא להורג.
yaelhar (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
לעולם-נפלא-נורא: אני חושבת שאין שום יוצא מהכלל לכלל הזה. גם היטלר. ולו היו שואלים אותי, טוב מותי משלילת חרותי...
עולם (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
ליעל:
הדילמה קשה, ואני לא יכול לומר שיש לי עמדה מגובשת בנדון, אבל יש פנים לכאן ולכאן. הבה נחדד את הדילמה ככל הניתן: נניח, היפותטית, שהיטלר לא היה מתאבד אלא היה נלכד ומובא אף הוא למשפט במשפטי נירנברג. והרי אין שום ספק סביר בדבר אחריותו לפשעים הנוראים ביותר שבוצעו אי פעם בידי הולכי על-שתיים. האם לא היה מן הראוי להוציאו להורג?
yaelhar (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
עולם-נפלא-נורא: לדעתי להוצאה להורג של בני אדם אין יוצא מהכלל. כולל פושעים שביצעו פשעים מחרידים. כי ברגע שאתה מרשה הוצאה להורג מסיבה מוצדקת, תידרדר במורד חלקלק של סיבות מוצדקות...
עולם (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
לכל כלל יש יוצא מן הכלל... ומה, למשל, לגבי ההוצאות להורג במשפטי נירנברג?
שין שין (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
מתאים לקאמי לכתוב על הנושא הזה. עוד טיעון נגד עונש המוות הוא העובדה שהמדינה הופכת את התליינים לרוצחים.
yaelhar (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
ביקורת מעניינת. ולעניות דעתי בספר עיוני אין בעיה של ספויילרים...
יותם (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
תודה אכן רבים הם חפי הפשע שהוצאו להורג ועל כן חשיבותו של ספר זה עולה ובולטת.
MIKHEL (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
בקורת יפה רבים הוצאו להורג. למרות היותם חפים מפשע





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ