קראתי פה ביקורות של חמדת וdushka (תודה!, בזכותכן!) שזירזו אותי לקנות וגם לקרוא את הספר הזה. ושוב אני נתקלת ב"ספר ילדים" שהוא לא ספר ילדים באמת, ותגובת הילדים של dushka ברורה לגמרי. גם אני נתתי דוגמית לכמה ילדים והתגובות היו פושרות יחסית.
תנינה היא מכשפה שגרה במעלית, עם חתול אחד לבן שקוראים לו קורקבן...זרחי מותחת את המושג "מכשפה" למחוזות שלא הכרנו, מתארת עלילות של מכשפה שלא כל כך מסתדרת עם הכישוף, אבל תמיד יש לה המון תרוצים שמסבירים את הכישלון ואת הארועים אליהם היא נקלעת. יש לה גם להקה של קרובי משפחה מוזרים ותפקידים מאד מעייפים כמו לדאוג לחורים בקורי העכביש.
ההומור הנונסנסי פשוט נפלא, והעלילות מופרכות ובלתי משכילות בעליל, ללא שום מוסר השכל, תודה לאל, כפי שכבר ציינו כאן. אז למה אני חושבת שזה לא ספר ילדים? כי כדי להנות ולהבין את ההומור בספר, נדרשת רמת הפשטה שאין בדרך כלל לילדים צעירים. ואם יש צורך בהסברים ודוגמאות כדי שהילד יבין - הלך הכייף...
את השפה הנפלאה (שחלקה מומצאת...) הזכירו כבר. גם האיורים של אודליה ליפשיץ מקסימים ומתאימים לרוח הסיפורים. אז מה נשאר? קחו דוגמה:
"אִם אָנִי טוֹבַה
אָז אַנִי רָעַה
וְאִם אַנִי רַעָה
אָז אַנִי מוּצְלָחַת.
אַז לָמָה לי לְהְיות טוֹבַה
בִשְבִיל להְיות רָעָה –
אָני נִהְית יָשַר מְכָשֵפָה ויֵש לי נָחָת..."
אני אהבתי מאד.מי שאוהב הומור נונסנס, נהנה מיצירתיות של שפה וכתיבה ואין לו ילדים להקריא להם - יהנה מאד מהספר.


















