בחורה נאנסת ברחוב בתל אביב. חשוד נעצר בעקבות מעקב אבי של הנאנסת שלוחץ על ביתו לזהות במסדר זיהוי את הבחור שראה במעקב.
מכאן הסיפור מתרחב אל עולם הפשע ומסתיים בצורה מפתיעה.
הספר כתוב בצורה ברורה וזורמת. נהניתי לקרוא.

מאז ומעולם אני מתייחסת בחשדנות אל הבלש העברי, שהרי אין לו מסורת של מסתורין ומתח בן מאה וחמישים שנה. הוא לא מנסה לפתור תעלומות באלגנטיות בריטית על ספל תה של מנחה עם כריכי מלפפונים, הוא אינו אלכוהוליסט אפוף עשן סיגריות המבכה את נישואיו הכושלים בבר אמריקאי. הבלש העברי הוא סתם אדם כמוני וכמוכם, שמנסה לפתור תעלומה עם שפם, שלא תואר לה ולא הדר. שמות הגיבורים בספר מתח ישראלי יהיו ישראליים מדי, או סטריאוטיפים מדי, מוצא, עדה, דת ומגדר יאפיינו כל דמות באופן בוטה, ומיד נשווה אליה את השכן או המכר, הבנדוד או החשמלאי, הבוס או המפקד בצבא. אף אחד לא יכול להיות נייטרלי, אין לנו אף.בי.איי או סי.איי.איי, וגם הפושעים שלנו לא ממש מפחידים. רק נטפח על שכמם ונגיד להם: יא אחי, אתה גבר גבר, ומיד יניחו כיפה על ראשם, יפתחו ספר תהילים (ישר או הפוך) ויסמכו על בני וקרן נהרי שיוציאו אותם עם עסקת טיעון זולה.
מסדר זיהוי וליעד שוהם אינם יוצאים מכלל זה. ניסיתי להיות נדיבה ואוהדת, שהרי בכל זאת הסופר, הבלש והפושעים, כולם בשר מבשרינו, אחינו בני ישראל. אבל אבוי, כשמסתכלים מקרוב רואים את כל החטטים.

בואו נעניק מחמאות קודם כל:

הספר מותח.
מבנה הסיפור אינו מניח להניח את הספר מהיד ליותר משלוש שעות (חוץ מאשר לצורך שינה. עוד לא נולד הבלש שידיר שינה מעיני). החיתוכים בעלילה מהירים ומסקרנים.
אין בספר גופות מדממות, איברים מבותרים, אלימות גרפית בוטה ופשעים שגורמים להקאה. גם הפשעים הכבדים מתוארים באופן אסתטי.
אין בספר רמזים פורנוגרפים כמו ברבים מן הבלשים, שבהם לא ברור אם הסופר מתפשט לצורך האומנות או כדי למכור את ספריו.
ניכר כי הסופר יודע על מה הוא כותב. עולם הפשע, המשטרה, בתי המשפט וסתם יחסים בין זוגיים מתוארים באמינות מדויקת ומפחידה. אם ככה מתנהלים כוחות החוק ושמירת החוק בישראל, בגיבויים של כלי התקשורת, מצבנו עגום עד מאוד. הפוליטיקה המסואבת של כל הגופים שמניתי לעיל, מזעזעת. ומכיוון שפה, כאמור, מדובר באחינו בני ישראל, הכביסה המלוכלכת היא שלנו.
אף אחד מן הגיבורים אינו רע מוחלט או טוב מוחלט. האמביוולנטיות של הדמויות והכוחות המנוגדים המפעילים אותן, מרכיבים דמויות לא חד מימדיות.
הטוויסט הסופי-סופי, אכן מפתיע.

ועכשיו, בצער רב , לביקורת הלא-בונה:

הכתיבה נטולת ברק וקורקטית כעבודה אקדמית. אין בספר כמעט הומור ולא שנינות. כשיש איזו הברקה היא מאולצת.
הספר מורכב בכישרון, אבל לא כתוב בכישרון. אין לסופר אותו ניצוץ שגורם לסעודתו המוכנה כראוי להפוך ליצירה מבריקה.
לא הצלחתי לאהוב באמת כמעט אף אחת מן הדמויות. ריחמתי, סימפטתי ואהדתי, אבל בסוף הספר נפרדתי לשלום בלי ייסורים ובלי דמעות. היה נחמד לבלות איתכם כך וכך שעות, אבל זה בסדר מצדי אם לא ניפגש לעד.
ובעניין החשוב שלשמו התכנסנו: פענוח החידה. ישנן כמה שיטות לחלקו של הפושע בסיפור בז'אנר ספרי המתח. לפעמים הוא זר מוחלט, שמפציע בסוף הספר כדי להיתפס. זוהי השיטה הכי פחות מתגמלת, מפני שכמה תדהמה יכולה ליפול עליך אם לא חשדת בפושע כלל ועיקר כי לא הכרת אותו? לפעמים הפושע נוטל חלק גדול בספר ואופן התנהלותו מתואר בפרטי פרטים, בלא שנדע מיהו. שיטה זו מפחידה, אבל כדי להפיק את מירב ההפתעה, הוא מוכרח להיות אחד מן הגיבורים היותר חביבים ומקסימים של הסיפור, האחרון לעורר חשד. בספר הזה, המנוול האמיתי אמנם מתואר בשטניות מה, אבל גורם ההפתעה הוא שולי ואינו מעניק לנו את הסיפוק הראוי. או אם ננקוט באנלוגיה שלמעלה: תהליך הבישול נעשה יותר במומחיות מאשר הגשת התבשיל המוכן.
ולמבחן האחרון: האם בעוד שנה או שנתיים ארצה לקרוא את הספר בשנית? התשובה שלילית. בניגוד לספרי קובן, לדוגמה, שקראתי את הטובים שבהם יותר מפעם אחת, מפני שהסיפור מרתק גם כשסופו ידוע, פה אין למה לחתור. מכיוון שהפיתרון מונח בידי והכתיבה אינה מסבה הנאה מיוחדת, לא אחזור אליו.

וכדי לסיים בטוב, את ספריו האחרים של ליעד שוהם אקרא אם תיפול לידי הזדמנות ראויה (כמו מבצעי שבוע הספר).

במסגרת הספרים הקלילים שהכנתי לקיץ החם והמהביל שנחת עלינו השתרבב גם מסדר זיהוי של ליעד שהם, כל הסימנים הראו כי קראתי כבר את הספר, אבל אגלה לכם סוג של מדד שלי, אם המספר מכוכב או מסוקר בסימניה, זה סימן כי קראתי אותו אבל כמה שהפכתי והפכתי לא ראיתי שהספר סומן כוכב או סוקר. אז יצאתי לדרך, אז כן קראתי אותו בעבר אבל דרך הכתיבה הכל כך מושכת של ליעד שהם בכל זאת משכו אותי להמשיך ולקרוא שוב את אותו ספר, דבר שלא קורה לי אף פעם.
אונס אכזרי במרכז תל אביב, אונס לא מפוענח אבל יש מי שמתעקש למצוא את הפושע, בכל דרך בכל מחיר גם במחיר של זהוי שגוי.
למרדף אחרי האנס יש כמה מובילים, אביה של הנאנסת, חוקר משטרתי ועיתונאי של המקומון.
זיו נבו היה במקום הלא נכון וזמן הלא נכון, הוא נתפס אבל מה הוא עשה בעצם שם? אנס או משהו אחר?
זיו נתפס , תוחקר נכלא, צירוף מקרים מביא אותו להודות. זיו גרוש מובטל ללא גרוש, הפשע המאורגן רודף אותו מכל כיוון אבל... העזרה תבוא ממקור לא צפוי.
ספר כיפי קולח מעניין, מה עוד צריך בימי הקיץ הלחים.
כבר קראתי כמה מספריו של ליעד שהם במאמר מוסגר יאמר שאת ספריו האחרונים פחות אהבתי.

זיו נבו נמצא בין הפטיש- נאשם בפשע חמור, לסדן- העולם התחתון עבורו הוא מבצע משימות כמוצא אחרון לאחר שחייו הידרדרו, נישואיו התפרקו וכספו אוזל. בכיר בעולם הפשע שהינו קרוב משפחה של חייל ששירת עימו לא רוצה בו רק כנהג אלא גם בשל כישורים שרכש בשירותו בחיל הנדסה. מעליו מרחף איום ממשי של פגיעה במשפחתו אם לא ישתף פעולה והוא נאלץ להתמודד עם מצב מסוכן במיוחד מול עולם שלא סולח.
כאילו לא די בכך המשטרה חוקרת אונס ברוטאלי שאירע בתל אביב וזיו מוצא עצמו חשוד. חקירת המשטרה מלווה במעשים לא כשרים ולתסבוכת משתרבבת התערבות גורם חיצוני בעל כוונות טובות אך לא רצויות מבחינת החקירה.
הספר סוקר את הקשר בין גורמי אכיפת החוק- המשטרה והפרקליטות עם אינטרסים שלעתים אינם עולים בקנה אחד. עדויות לא אמינות, לחץ על נחקרים, הרצון להגיע לעסקאות טיעון בשל העומס האדיר על המערכת שלעתים צולבת את האדם הלא נכון, העיקר לסגור תיק. עיתונות חטטנית כולל עורך נבזה המתעמר בעיתונאים הכפופים לו ועולם תחתון חסר סנטימנטים. בסוף מצפה לקורא הפתעה קטנה.
אממה, הבעייה בספר היא סגנונו הבלתי מוצלח, לעתים הכתיבה רדודה על גבול המגוחך. פרטים מיותרים לחלוטין, חזרה מוגזמת ביותר על מילים הנגזרות מ'אונס'. העלילה נטו סבירה למדי וכנראה יש לה אחיזה במציאות, אך הכתיבה רחוקה מלהיות ברוכת כשרון. בקיצור, לא משהו. ספר טיסה קלאסי שנשכח מהר.

מרגע שהספר ירד לחנויות אנשים פשוט באו במיוחד לקנות
את הספר.
אז החלטתי לקרוא למרות שספרי מתח זה לא סגנון הקריאה שלי.
אבל מה שנכון זה שנשאבתי לתוך הספר,וכמו שהרגיל אותנו הסופר,בספרי המתח הקודמים שלו,היה שווה ,וכרגיל הפתיע
ובגדול.
כנראה שהסופר שהם נולד להיות מחבר ספרי מתח.

ספר מתח הוא כמו חומוס, באותו המחיר אפשר לקנות מנת חומוס שהיא תענוג, כזאת שרק תשביע אותך או כזאת שתגרום לך לקלקול קיבה... כך גם עם ספרי מתח: ספר של ריימונד צ'נדלר יגרום לך לרצות עוד, ספר של סטפן קינג יהיה מעניין ומותח אבל תשכח אותו דקה לאחר שתגיע לסוף ואילו ספר של ליעד שוהם יגרום לך להצטער על הרגע שפתחת אותו...

הכתבן ליעד שוהם מצא נוסחה להפיכת זבל מודפס לכסף: קח עלילת מתח רדודה ונטולת תחכום (שלא לאמץ חלילה את מוחם של קוראיך), תוסיף קצת "צהוב" וקצת תיאורי סקס, כתוב בשפת מדורי הרכילות במקומונים, תציין את השם שלך בפונט ענק על הכריכה והנה יש לך רב-מכר עבור צופי "האח הגדול".

החזקתי מעמד כ- 60 עמודים והפסקתי... כי הספר הזה מאגד בתוכו את כל הרעות החולות של ספרי הכתבנים הישראלים: חוסר כישרון ספרותי מינימלי, עלילה "צהובה" ומטומטמת ושפת מקומונים ירודה.
יהיו שיטענו שזהו "ספר קל להעביר איתו את הזמן" או "ספר טיסה", אז מה? גם קשת/רשת טוענים ש"האח הגדול" ודומיו הם "סוגה עילית".
לדעתי הספר הזה הוא עלבון לאינטליגנציה... כשהכותב צוחק כל הדרך אל הפנטהאוס-דופלקס שלו.

ייתכן שישנה הצדקה מסוימת בביקורות הלא מחמיאות שהספר והסופר קיבלו ממספר חברים.
הביקורות התיחסו לרמה הירודה בה כתוב הספר, לחוסר כישרונו של המחבר, לעלילה המטומטמת ולשפה הירודה בה הוא כתוב (פחות או יותר לשון הדברים של חברי רונדו).
ובנוסף, ביקורתה של חברתי, אפרתי, ששוטחת בפנינו את התנאים האובייקטיבים, שלאורם לא תיתכן ספרות בלשית מזהירה כאן, אצלנו.
ובכן, כמו שנהוג לומר במחוזותינו: פרה פרה.
מסכים לחלוטין שהרמה 'לא משהו', ובספריו האחרים, כפי שזכור לי, רמת הכתיבה היתה גבוהה יותר. אבל בל נשכח דבר מה: תוכנו של הספר - העוסק באנשי העולם התחתון - מביא בפנינו את שפת הדמויות הלוקחות בו חלק, וחזקה עליהן שלא ישתמשו בשפתו של... ביאליק לדוגמה, ושפת הספר אכן מתאימה (בחלקה) לדמויות שבהן הוא עוסק. ואיני בטוח כלל וכלל ששפתה של נאוה מקמל-עתיר למשל (אות מאבשלום, הנערה במרפסת ממול) לא תהיה כאן בחזקת 'נזם באף חזיר'.
ואולם מכאן ואילך אני חולק על ידידיי, רונדו ואפרתי, ואפרט בקצרה.
לחלוטין איני בטוח שאין לו כישרון ספרותי. הוא קיבל את "אות ספר הזהב" של התאחדות המו"לים, ודי להסתכל על הסופרים שקיבלו את האות (לאחר שניטרלנו כמובן, את העניין הכספי מהמשוואה) ולהבין שלא כל אחד נכנס למועדון זה.
העלילה בהחלט יכולה להתאים, לצערי, לחיי היום-יום שלנו, ואם ברור שבית המשפט – מצד אחד לא יקבל ראיות נסיבתיות (זיהוי של מישהו שהיה בזירת הפשע והתנהג באופן מחשיד) אלא רק עובדות מוצקות, כמו מסדר זיהוי תקני – אך 'טבעי' הוא שחוקר, אפילו טוב, הנמצא בלחץ ינסה, לפעמים, 'לעגל פינות'.
ולנושא ה"אין לנו מסורת של כתיבת ספרי בלש..." האם יש לנו מסורת של כתיבת סרטים ועשייתם? ברור שלא כמו הגויים שסביבנו, אולם מיותר להזכיר מה קורה עם מבול הסרטים הישראלים המעולים שמככבים כמועמדים לפרסי האוסקר...
וגם, האם יש לנו מסורת ארוכת שנים בהייטק, האם יכולים אנו להתחרות ביפנים או באמריקאים, ולא נזכיר את ההודים ועוד. ובכל זאת אין צורך להציג את הישגיו של ההייטק הישראלי, שתוך זמן קצר מאד קיבע את מעמדו כאחד המובילים בעולם – ומוזכר בנשימה אחת עם השורה הראשונה של מעצמות ההייטק...
אני בהחלט חולק על הניסיון להגדיר ש'חוסר מסורת' בספרי מתח, בארץ, הוא נוסחה בדוקה לכישלון, ומקווה שהצלחתי להסביר את עצמי – גם אם ממש על קצה המזלג.
לסיכום. נכון שהספר לא כתוב בלשון גבוהה, אך הוא קריא, זורם ואפילו מותח, ולהוציא את העמודים האחרונים שלוקים בפתרון 'אינסטנט' וממש כאילו לקוחים מסיפור אחר, ולדעתי מקלקלים את הטעם הטוב שהיה עד כה - לא מצאתי שום דופי משמעותי לפסול אותו. וכן, הוא מזכיר במעט את סגנון כתיבתו ובחירת הנושאים של ישראלי אחר – רם אורן. כך שמי שלא מסתדר עם ספריו של אורן, איני בטוח שירווה נחת מספר זה...
בהחלט ממליץ עליו.

ספר מצויין, ללא כל ספק.הסופר ליעד שוהם מגיש לנו את הספר המותח הזה, בצורה מאד יפה מותחת אשר גורמת לקורא, להתחיל לחשוב על מי באמת האנס של אותן בחורות שמתלוננות על אונס, תעלומה מאד מוזרה .

מודה כי באמת אי אפשר היה להניחו מהיד, והקריאה קלחה ומשכה בלי סוף.

את הספר הזה סיימתי בשבועיים, מה שמסביר עד כמה הוא מותח ומרתק.!!

ממליצה בחום רב על ספר זה, ומתכוונת להמשיך לחפש ספרים מרתקים של הסופר ליעד שוהם.

איך אמרה יניני, מותק של ספר ומותק של סופר, מסכימה עימה במלוא מובן המילה.!!!!

התחלתי לקרוא את הספר ביום רביעי ולצערי בגלל התינוק לא הצלחתי להמשיך מייד,אבל לא הצלחתי להפסיק לחשוב עליו. בשישי בלילה ברגע שהתינוק נרדם, לקחתי את הספר ועד שלוש בלילה ישבתי מרותקת כשבעלי לא מבין את פשר הבעות הפנים המוזרות שלי ולמה לעזאזל אני כל הזמן כוססת ציפורניים.
ספר מתח מעולה !!!!!!
אני לא רוצה להרוס למי שלא קרא,לכן אספר על הספר ממש בכלליות.
פרשת אונס מזעזעת מחרידה את ישראל,תוך זמן קצר נעצר חשוד המתאים בדיוק לתיאור האנס, אך כמו תמיד בספריו של שהם, לא כל מה שנראה פשוט וקל הוא אכן כזה, העניינים הולכים ומתסבכים מרגע לרגע ויש יותר מידי בעלי אינטרסים שבוחשים בפרשה.
את הספר ערכו שנים מטובי העורכים בישראל - נעה מנהים המדהימה ואמנון ז'קונט. מדובר לדעתי בספר הכי טוב של הסופר.
לא סתם נכתב על הכריכה האחורית שליעד הוא סופר המתח המצליח בישראל. ברגע שבני משפחתי וחברותי שמעו שאני קוראת את ספרו החדש קבלתי בקשות לקבל מייד את הספר ונפתחה רשימת המתנה גדולה...