ביקורת ספרותית על מסדר זיהוי מאת ליעד שהם
ספר בסדר

---

ייתכן שישנה הצדקה מסוימת בביקורות הלא מחמיאות שהספר והסופר קיבלו ממספר חברים.
הביקורות התיחסו לרמה הירודה בה כתוב הספר, לחוסר כישרונו של המחבר, לעלילה המטומטמת ולשפה הירודה בה הוא כתוב (פחות או יותר לשון הדברים של חברי רונדו).
ובנוסף, ביקורתה של חברתי, אפרתי, ששוטחת בפנינו את התנאים האובייקטיבים, שלאורם לא תיתכן ספרות בלשית מזהירה כאן, אצלנו.
ובכן, כמו שנהוג לומר במחוזותינו: פרה פרה.
מסכים לחלוטין שהרמה 'לא משהו', ובספריו האחרים, כפי שזכור לי, רמת הכתיבה היתה גבוהה יותר. אבל בל נשכח דבר מה: תוכנו של הספר - העוסק באנשי העולם התחתון - מביא בפנינו את שפת הדמויות הלוקחות בו חלק, וחזקה עליהן שלא ישתמשו בשפתו של... ביאליק לדוגמה, ושפת הספר אכן מתאימה (בחלקה) לדמויות שבהן הוא עוסק. ואיני בטוח כלל וכלל ששפתה של נאוה מקמל-עתיר למשל (אות מאבשלום, הנערה במרפסת ממול) לא תהיה כאן בחזקת 'נזם באף חזיר'.
ואולם מכאן ואילך אני חולק על ידידיי, רונדו ואפרתי, ואפרט בקצרה.
לחלוטין איני בטוח שאין לו כישרון ספרותי. הוא קיבל את "אות ספר הזהב" של התאחדות המו"לים, ודי להסתכל על הסופרים שקיבלו את האות (לאחר שניטרלנו כמובן, את העניין הכספי מהמשוואה) ולהבין שלא כל אחד נכנס למועדון זה.
העלילה בהחלט יכולה להתאים, לצערי, לחיי היום-יום שלנו, ואם ברור שבית המשפט – מצד אחד לא יקבל ראיות נסיבתיות (זיהוי של מישהו שהיה בזירת הפשע והתנהג באופן מחשיד) אלא רק עובדות מוצקות, כמו מסדר זיהוי תקני – אך 'טבעי' הוא שחוקר, אפילו טוב, הנמצא בלחץ ינסה, לפעמים, 'לעגל פינות'.
ולנושא ה"אין לנו מסורת של כתיבת ספרי בלש..." האם יש לנו מסורת של כתיבת סרטים ועשייתם? ברור שלא כמו הגויים שסביבנו, אולם מיותר להזכיר מה קורה עם מבול הסרטים הישראלים המעולים שמככבים כמועמדים לפרסי האוסקר...
וגם, האם יש לנו מסורת ארוכת שנים בהייטק, האם יכולים אנו להתחרות ביפנים או באמריקאים, ולא נזכיר את ההודים ועוד. ובכל זאת אין צורך להציג את הישגיו של ההייטק הישראלי, שתוך זמן קצר מאד קיבע את מעמדו כאחד המובילים בעולם – ומוזכר בנשימה אחת עם השורה הראשונה של מעצמות ההייטק...
אני בהחלט חולק על הניסיון להגדיר ש'חוסר מסורת' בספרי מתח, בארץ, הוא נוסחה בדוקה לכישלון, ומקווה שהצלחתי להסביר את עצמי – גם אם ממש על קצה המזלג.
לסיכום. נכון שהספר לא כתוב בלשון גבוהה, אך הוא קריא, זורם ואפילו מותח, ולהוציא את העמודים האחרונים שלוקים בפתרון 'אינסטנט' וממש כאילו לקוחים מסיפור אחר, ולדעתי מקלקלים את הטעם הטוב שהיה עד כה - לא מצאתי שום דופי משמעותי לפסול אותו. וכן, הוא מזכיר במעט את סגנון כתיבתו ובחירת הנושאים של ישראלי אחר – רם אורן. כך שמי שלא מסתדר עם ספריו של אורן, איני בטוח שירווה נחת מספר זה...
בהחלט ממליץ עליו.

» ביקורות נוספות של י. קליש
» ביקורות נוספות על מסדר זיהוי