רובי שרקליס השקיע כחצי שנה בכתיבת ספרו.
הספר אודות המאורעות הקשים בהר-פז, עיירה צפונית נידחת באמצע שום מקום שם גדל עם ג'קי פדידה, שמעון לינקי וריקי ועקנין לפני שעבר לתל אביב, התפרסם למדי בביצה המקומית כעיתונאי עם הצלחות בחשיפת פרשיות שחיתות כאלה ואחרות עד שהחל מדשדש במקום ולעורך פירסטטר שלא משתגע עליו נמאס ממנו.
וכדי להרחיק אותו מתל אביב שולח אותו העורך להר-פז לתחקר רצח חמש נערות צעירות- מרים, סאשה, מירית, פזית ויערית.
גם בתו של רובי, ניקול, תוצר של סטוץ גרה שם אצל קרוביה שהם מכרים ותיקים שלו.
הר-פז אליה הוגלה שלא ברצונו השתנתה אחרי שנים רבות ואינה המקום שעזב. ג'קי הוא כעת עבריין לא קטן ולינקי מפקד המשטרה המקומית. המקום הפך למעין מערב פרוע עם מיליציה אזרחית שמנהל ביד רמה יבגני קורוטקוב, האיש החזק במקום ואביה של הקרבן סאשה. המיליציה נקראת בראשי תיבות על שם בתו- 'סיירת אזרחית של הר-פז'. רצח הנערות מסעיר את היישוב ומערער את תחושת הביטחון. במהלך שהותו מתוודע רובי לרופאה מקומית מושכת.
חשד נופל על מסתנן מגאנה ולמרות העדר הוכחות ברורות לאשמתו הדבר אינו מונע לינץ' ברוטאלי של המון מוסת- 'להרוג את הכושי' (במקור).
אבל האמת, כך יתברר, שונה לגמרי. תגליות אקראיות לפני ואחרי שרובי מוציא את ספרו ואליהן יגיע די במקרה בעזרת חנאן המסייעת לו תוביל אותם לאמת המדהימה שאיש לא דמיין ומי עומד מאחוריה.
שונה מכמה ספריו הקודמים של המחבר עם תעלומות כאלה ואחרות ומינון הומור קליל ולא רע בכלל. זהו ספר החושף את הטבע האנושי שיכול להיות מרושע כמו הלינץ' הפראי, בריונות במסווה 'משמר אזרחי' והאמת מאחורי מותן של הנערות בצד מי שמנסים לפעול בצורה הוגנת וחוקית. התככים מאחורי הקלעים של עולם העיתונאות הנראה זוהר כלפי חוץ, פאבים תל-אביביים 'אופנתיים' מול עסקים קטנים בצפון הנידח והכל בסגנון שוטף ומרתק למדי.

אני מחבבת את כתיבתו של גל אמיר, אהבתי מאד את עפולה רח' האופרה 3,את השאר מעט פחות (בעיקר "לילה אדום" שהיה הזוי ברמות). בגלל זה כשמישהי שעובדת איתי הציעה לי לקחת ממנה ספרים לאחר דילול מדפים(איזה כיף!- תבואי כל יום) וראיתי את שם המחבר לקחתי אותו ללא היסוס ובבית התחלתי לקרוא בשקיקה.
אז ככה, ספר "פסדר", השטאנץ הקבוע קצת חוזר על עצמו- שוב עיר צפונית מנומנמת (גם אם הפעם בדיונית לחלוטין בשם הר-פז) שוב גיבור החוזר למחוזות ילדותו בעל כורחו ושונא כל רגע בהימצאותו שם, שוב אותו גיבור פוגש אהבה ישנה מימי התיכון (רק שפה הלהבה לא ניצתת מחדש), שוב אלכוהול והרבה, ועוד דמות משנה נלעגת שמתחבבת על הגיבור לאורך הסיפור-כמו שאומרים אצלנו- been there done that.
המתח נשמר בספר, הסוף היה ללא ספק בלתי צפוי לחלוטין, ואף הזוי משהו.
לקריאה קלילה אחה"צ כשילדים והבעל הלכו לטיול ואת שוכבת על הספה אחרי שדרשת שיצאו מהבית כי יש לך "מלא דברים לעשות" זה יכול להתאים.