ספר של חסיד, או מעריץ נלהב של השלום עם סוריה תמורת החזרת הגולן.
ראשית שבחים.
הספר כתוב בחלקים שלו בבהירות טובה שמאירה נושאים כמו בעיית הגבולות, מבנה המשטר הסורי וקצת על תהליך ההחלטות בארץ.
הספר בעייתי בהצגה חד צדדית של הצד הסורי.
לדוגמה מה כל מפת האינטרסים המתחוללת בסוריה? איך אירן נכנסת לתמונה? מה ההשפעה של מדינות אחרות כמו סעודיה, מדינות המפרץ כלפי סוריה. איזה בטחונות ניתן להפיק לשימור השלום?מה היה האינטרס הסורי לשמור על השקט בגולן כל כך הרבה זמן?אהבת ישראל? או אולי הפחד מתגובתה.
ההכנות לפסגת קמפ דיוויד, מופיעות בקיצור רב מדי ולא הבהירו מה כוחנו להגיב במקרה של איבה בדרגות שונות, החל מתקריות ועד למלחמה כוללת עם מדינות ערב אחרות.
לא מובאים בספר תשריטי משא ומתן או דבר אחר. קטע זה מזכיר לי רומן שנורא עסוקים בחיזור ולאחר הנגיעה הראשונה מופיע ילד.
ולבסוף שאלת השאלות סוריה לבנון וישראל. אין ניתוח של תהליכים, אינטרסים ודינמיקה צפויה לתשריטים שונים.
כך שמה שקבלנו תמונה חד ממדית של התהליך והרגשה שאוטוטו היינו על סף התפרצות השלום.
אני שותף לדעה ולתיאור בספר שאם לא התכוונו לתהליך מלא, היה צריך לתת למשא ומתן בדרג נמוך להתקיים ולא לבצע מהלך פומפוזי של אהוד ברק, ואחר כך לקבל רגליים קרות( הצעה של דויד לוי שר החוץ שנדחתה על ידי ברק).
כעסתי כי ויתרנו כלאחר יד על עצמאות לבנון והצוות לא ראה את הסיכון שבוויתור חפוז כל כך.
אני מסכם כי עירוב משפטנים כגורם עיקרי במשא ומתן מדיני קצת מוזרה ואולי מפריעה מאוד.
בקיצור,גם לאחר קריאת הספר,לא השתכנעתי, למרות שאיני מחסידי החזקת בגולן בכל מחיר.
לבסוך, בכריכה מבטיחים מדוע עלינו לעשות שלום עם סוריה גם לאור התהפוכות שם. לא מצאתי מלה אחת בנושא בפנים.
יתכן כי הספר הוא טיוטה לספר האמיתי שייכתב על ידי אורי שגיא.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
