ספר שונה,על הודו אבל זה לא העיקר שבו, אלא על אהבה תשוקה, ארוטיקה(לא הסקס הוא העיקר),יחסים בין אנשים ובעיקר על יצירה.
מרכז הספר היא פיז דמות שמתחברת לגיבור ממשית והופכת למין אגדה כשהיא נעלמת. בהמשך מתערבבת דמותה וסיפור הרומן שלהם עם דמויות מקבילות מההיסטוריה והאגדות של הודו.
הציר העיקרי שלהם ( הגיבור ופיז) הוא הקבלה בין תשוקה וארוטיקה לדחף היצירה. עם המוות של היצירה בא המוות של התשוקה ואיתו האהבה והארוטיקה.החבילה מתפרדת וכל מה שנותר הוא חיפוש של הלהט הקודם.
הספר בא על רקע הודו.
למרות שיש בספר תיאור של דמויות הודיות, לעתים טיפוסיות כמו: הסיקים שמסיעים את חפציהם לדלהי, או השותף שבהחבר שאינו מתרחץ ומחליף בגדים ועוד, ניתן להעתיק את הסיפור לכל מקום.
גם תיאורי האירוטיקה מכילים רבדים של פעילות מינית אבל הן לא סקס גלמי. ולכן בסוף הספר יש הרגשה לחוסר ממשות מסוים בו.
הספר הזה קשה לקריאה.הוא בנוי רבדים שונים: של היחסים שבים הגיבור לפיז וכן סיפורי אהבה היסטוריים מקבילים. יחסים אלו מתוארים לא בסדר כרונולוגי ולא תמיד ברור ההקשר להופעת הסיפור.
רובד אחר הוא ההיסטוריה המודרנית והמוקדמת של הודו, וגם זאת מוצגת באותה טכניקה, קופצנית, כאילו אסוציאטיבית.
כשמתמסרים לקריאה, מתחילה התמונה להתחוור לקראת אמצע הספר ואז קל להתמסר לה.
יש קטעים של הומור כמו הקטע של הסיקים המסיעים את החפצים לדלהי, מפגש ישן עם חדש.
האם המבנה הזה הכרחי, איני בטוח אבל יתכן כי כתיבה אחרת היתה משעממת.
מצד שני אין כאן המינגווי חדש כפי שהסופר (גיבור הסיפור רצה להיות), כי המינגווי ידע להביא את הסיפור בפשטות ובעצמה מרשימה.
כדאי לנסות לבעלי כושר עיכול ספרותי טוב.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
