כוכב הרפאים – מחזור שער המוות 2 / מרגרט וויס וטרייסי היקמן
שנת הוצאה: 1993
מספר עמודים: 361
הוצאה לאור בארץ: אופוס
כוכב הרפאים לוקח אותנו אל העולם השני ברשימה, פריאן. בעוד אריאנוס, בכנף הדרקון, סימל את עולם האוויר, פריאן מסמל את עולם האש. המונח הזה בלבל והפתיע אותי. כשאני חושב על עולם של אש אני מדמיין לבה רותחת והרי געש, משהו יותר בסגנון של אבאראך, העולם השלישי במחזור שער המוות, שעוד נגיע אליו.
אבל פריאן הוא עולם מלא בחיים, בירוק, בעצי ענק שמשתרעים לאורך קילומטרים וצומחים לגובה של קילומטרים. העצים כה גבוהים, ענפיהם כה רחבים, עד שהם חוסמים לחלוטין את אור השמש (או שמשות, יש שם 4 שמשות), ומונעים מהאור להגיע אל האדמה עמוק למטה. התושבים בעולם זה חיים על גבי העצים עצמם – על מישורים ענקיים של טחב שצמח סביבם ענפים וצמרות עצים. כמו באריאנוס, יש בפריאן אלפים, בני אנוש וגמדים. האלפים ובני האנוש חיים על מישורי הטחב, הגמדים התחפרו בתוך גזעי העצים עצמם, כחיקוי עלוב למנהרותיהם בתת הקרקע. רוב האוכלוסיה לא יודעת שבכלל קיימת קרקע מתחתיה, משום שהדרך מטה כה ארוכה ושורצת יצורים נוראיים כמו דרקונים.
העלילה מתרכזת במשפחת קינדיניאר, משפחת סוחרי נשק אלפים מהעיר אקווילאן, אשר עושה עסקים רבים עם בני האנוש ממלכות תיליה מצפון להם. אב המשפחה, לנתאן, איבד לאטו את שפיותו בעקבות מות אשתו, והבת הבכורה, קלנדרה, מנהלת את העסק. הבן האמצעי, פאיטן, יוצא למסעות אל תיליה עם משלוחי הנשק, והבת הצעירה, אליתיאה, מבזבזת את זמנה בפלרטוט עם גברים נשואים ומשחקים חסרי משמעות.
משפחת קינדיניאר חותמת על עסקה עם צמד מבריחים אנושיים, רולנד ורגה, אשר מציגים את עצמם כבעל ואישה. אולם הם בפועל אחים. הם מתכננים להפיל בפח את פאיטן, אשר יוצא לפגוש אותם עם משלוח הנשק. המטרה היא שרגה תפתה את פאיטן, הידוע כחובב נשים ופלרטטן, וברגע האמת רולנד יתפוס אותם על חם ויאיים על חייו של פאיטן. הם משערים שפאיטן יסכים לוותר על משלוח הנשק כדי להרגיע את המצב, וכך ירוויחו כפליים מכל העסקה.
רולנד ורגה מתכננים למכור את הנשק לגמד בשם דרוגאר, המגיע מממלכות הגמדים מצפון לתיליה. ולטענתו של דרוגאר, הגמדים זקוקים לנשק הזה כדי לעצור אויב נוראי, המתקרב אליהם מצפון. אויב עתיק יומין אשר כבר השמיד אימפריות שלמות מצפון להם, ונדמה כי דבר לא ניתן לעצרו.
האויב הזה הוא הטיטאנים.
לתוך הקלחת הזו נופל האפלו, אשר פגשנו בו בכנף הדרקון, באריאנוס. הוא מגיח אל פריאן, דרך שער המוות, על מנת לחקור גם את העולם הזה ולהכין את השטח לקראת הגעתו של אדונו, אדון הנקסוס.
ואני אעצור כאן כדי לא לספיילר.
מה אני חשבתי?
העלילה של הספר הזה התקדמה לאט בהתחלה, בניגוד מוחלט לעלילה של כנף הדרקון. יש מספר פרקים של אקספוזיציה שבמהלכה אנו למדים להכיר את בני משפחת קינדיניאר, ואז את רולנד ורגה, והעלילה לא באמת תופסת תאוצה עד אשר פאיטן יוצא לדרך כדי להביא את משלוח הנשק לידיהם של בני האנוש.
האקספוזיציה מעט מייגעת, ולטעמי ארוכה מדי, ותיאור חייהם של האלפים באקווילאן גם הוא מייגע, ואפילו מגוחך, כאילו הם חיים בבועה משל עצמם, בעושר ובסנוביות שלהם. אבל... יש לזה מטרה.
המטרה נחשפת רק בשלבים מאוחרים יותר של הספר, כאשר הדמויות נתקלות באסון גדול ממדים הפוקד אותם, ואת כל עולמם, ואז בעצם אנו למדים מי מהם מסוגל להסתגל למצב החדש ולשרוד, ומי פשוט לא מצליח לעזוב את חייו השגרתיים, הרגילים והנוחים.
אז מה אהבתי?
1) עלילה – מספר קווים של עלילה אשר נעים במקביל, ובנקודות מסוימות מתנגשים זה בזה. השתלשלות העניינים באקווילאן, מצבם של רולנד ורגה בעיירה אחת בארצות תיליה, עלילתו של דרוגאר הגמד, וכמובן האפלו המגיח משער המוות. כל עלילה בנפרד מציגה מסתורין מסוים, מתח וכמובן גם אקשן. חלק מקווי העלילה גם משעממים טיפה, כמו מה שתיארתי על החיים באקווילאן. אבל בסופו דל דבר, כשהעלילות מתאחדות ומתנגשות, אנו זוכים לקבל סיפור משהו מופלא.
2) העלילה הראשית – זו שטווה את עצמה דרך כל הספרים. אנו לומדים עוד פרטים מאד מעניינים על מטרת העולמות השונים, ומה הייתה כוונתם של הסארטן לאחר ששברו את העולם ליסודותיו ויצרו את העולמות, בהמשך למה שכבר למדנו באריאנוס. המסתורין האופף את העלילה הזו ממשיך להסתבך גם בכוכב הרפאים, וזה מאד מעניין.
3) הדמויות – הדמויות, לדעתי, הרבה יותר מפותחות מאשר בכנף הדרקון, ויש לכולם הרבה עומק, מעבר למה שאנחנו חושבים בהתחלה. הסתגלות למצב החדש הפוקד את העולם גורמת לדמויות להשתנות ולהתפתח. השתלשלות של דברים דוחפת את הדמויות למצבי קיצון, בהם הן נאלצות להגיב, להסתגל, או למות. ויש גם הרבה יותר דמויות, והרבה יותר זוויות ראייה.
גם בספר הזה, ניתן לראות את ההתפתחות של הסופרים מספרי רומח הדרקון, ולהבין בעצם איזו תהום עמוקה חוצצת בין שער המוות לבין רומח הדרקון.
4) רומנטיקה – כן, יש לנו פה רומן! מסתבר שהתכסיס של רולנד ורגה לא כל כך עבד, כי רגה מתאהבת בפאיטן (זה לא ספוילר, זה מופיע בתיאור הספר), ופאיטן בה. אבל הוא חושב שהיא נשואה, והיא מפחדת לומר לו את האמת כי הוא ייפגע מכך ששיקרה לו וניסתה לרמות אותו. ובלי קשר לזה, הוא אלף והיא בת אנוש!!! האם קשר כזה יכול בכלל להתקיים? אני זוכר את הרומן הזה מלפני שנים, כשקראתי את הסדרה בעודי ילד, ואני זוכר שהוא הפתיע אותי והיה מרענן – אלף ובת אנוש. (נכון, תאניס וקיטיארה ברומח הדרקון, אבל תאניס היה חצי אלף אז זה לא בדיוק נחשב!), וגם עכשיו זה עדיין עבד, זה עדיין מרענן ומיוחד.
5) הטוטאליות של העלילה – העלילה פשוט מוחצת את הדמויות. היא לא מרחמת על אף אחד. הסופרים ריטשו את הדמויות שלהן והביאו אותן עד לסף היכולות. זה נעשה יפה, וזה היה מציאותי, ותאם את המצב שאליו הם נקלעו. כל דבר פחות מכך היה יוצר תחושה מלאכותית, או ניסיון לעדן את המצב כדי שיתקבל טוב יותר אצל קהל הקוראים הצעירים יותר, אולי.
מה לא אהבתי?
1) יש דמות אחת, חדשה, שמופיעה די מוקדם, והיא משמשת מעין זרז של דברים במהלך הספר. היא דואגת לדחוף ולמשוך את כולם למקומות הנכונים שלהם כדי שדברים יזוזו בכיוון הנכון. לא אפרט על הדמות כי זה ספוילר, אבל זה משהו שאני פחות אוהב. כלומר, לולא הדמות הזו, כמחצית מהדברים שקרו בספר כלל לא היו קורים. והיא נמצאת שם כדי לדאוג שהם יקרו. כן, זה חלק מהעלילה הראשית, הדמות הזו חשובה בהמשך, אבל זה עדיין מציק לי.
2) הרומנטיקה – כן, גם ברומן היו דברים שלא אהבתי, ואני הרי קורא עכשיו עם מבט ביקורתי ובוחן של בן 37. ההתאהבות של פאיטן ורגה הייתה ממש מהירה מדי. כן, הם נדחפו למצבי קיצון ולחץ, וסכנת חיים. אז יש נטייה להביע רגשות חזקים במצבים כאלו, אבל רבאק, רק עכשיו נפגשתם, ועד כה כל אחד מכם שנא את הגזע של השני, וחשב שהוא נחות ממנו. ופתאום אתם מאוהבים? זה קרה ממש מהר מדי.
לסיכום, ספר נהדר, וכמה שהעלילה נסחבה לאט בהתחלה, מקבלים פיצוי פי מאה כשהעניינים מתחילים לזוז, ובאמת שלא הצלחתי להניח את הספר מהיד. קראתי למעלה ממאה עמודים ביום אחד, ואם היה לי יותר זמן, כנראה שהייתי קורא יותר.
וכמובן, אם התחלתם את מחזור שער המוות באריאנוס, ואהבתם, אז אתם פשוט חייבים להמשיך אל כוכב הרפאים.
לגבי גילאים מתאימים – בעוד בכנף הדרקון לא היה שום אזכור למיניות, בכוכב הרפאים יש הרבה אזכורים למיניות, בעיקר בתיאורים של דמויות – חזה שופע, שרירים משורגים, מחשוף נדיב וכו'. אין אקטים מיניים ואין תיאורים מיניים, אבל מציגים את המיניות של דמויות.
לגבי אלימות, אז כנ"ל, יש כאן אקטים אלימים מאד, והפעם, בניגוד לכנף הדרקון, הם מתוארים היטב, ברמה שניתן ממש להזדעזע מהם.
לדעתי, גם המיניות וגם האלימות המוצגים כאן תואמים מאד את המצבים אליהם נקלעים הדמויות בספר, וזה מצטייר כמציאותי. אבל צריך לציין זאת אם לא רוצים לחשוף ילדים לדברים כאלו.
אז לדעתי, גילאי 16+, אולי אפילו 15.
