מאוד ממליצה על הספר עכשיו אחרי שסיימתי
ספר למרפאים שבינינו
קוראנדרוס
כדאי ובכלל סיפור יפה גם עצוב נוגע ללב
נראה לי ממש ספר חובה למטפלים ומטפלות
..........................................
בברכת הבוקר מתחילים במזרח ופונים שמאלה לכול רוחות
השמים לכיוןן הצד של הלב.
מנקבת את האוזניים כדי שאלוהים יראה שאת שאת מוכנה
להקשיב באוזניים פתוחות.
"עדיין מרחף באפרוריות לבנבנה"
בימים אלה רואה אור בעברית הרומן החמישי של
הבלשן, ההיסטוריון והפילוסוף אומברטו אקו (תירגם
מאיטלקית: אריה אוריאל). גיבור הרומן, יאמבו, מאבד
כליל את זיכרונו האוטוביוגרפי וחוזר לבית המשפחה
הכפרי בניסיון לשחזר את זיכרונותיו האבודים. פתיחתו
של הרומן מובאת כאן
האכזר בחודשים
"ואתה, איך קוראים לך?"
"חכה, זה עומד לי על קצה הלשון".
כך התחיל הכול.
אני כמו מתעורר מתוך חלום ארוך אבל עדיין מרחף
באפרוריות לבנבנה. ואולי אני לא ער בכלל אלא עדיין
שקוע בחלום. נדמה לי שאני לא רואה אבל אני שומע
קולות שאומרים לי מה אני אמור לראות. והם אומרים
לי שאני עדיין לא רואה כלום, מלבד עשן שמיתמר לאורך
,
התעלות ומטשטש את הנוף. ברוז'. אני חושב בלבי
, האם הייתי אי-פעם בברוז' המתה
העיר האפורה, העגומה כמו קבר מקושט בפרחי חרצית,
העיר שבה ערפילים תלויים כשטיחים מרופטים על
חזיתות הבתים... נשמתי ממרקת את שמשות החשמלית
וטובעת בערפל הנע של הפנסים. ערפילים, אחי
הטהורים... ערפילים סמיכים, אטומים, שאופפים את
הקולות, ערפילים שמתוכם צצים צללים חסרי צורה...
לבסוף אני מגיע אל תהום רחבת ידיים ורואה דמות
תמירה מאוד עטופה בתכריך לבן עם פנים צחים כשלג,
ללא כל רבב. קוראים לי ארתור גורדון פים.
, נגעו בי
לעסתי את הערפל. הצללים חלפו לידי
קלות ונמוגו. עששיות היבהבו במרחקים כמו
גחליליות בבית עלמין.
מישהו צועד לצדי ללא רחש, כאילו רגליו יחפות.
הוא צועד ללא נקישות עקבים, ללא נעליים, ללא
, חבורת שיכורים
סנדלים. פס ערפל מלטף את לחיי
צורחת אי-שם בקצה הרפסודה. הרפסודה? לא אני
דיברתי. הקולות דיברו.
הערפל נח על כפות רגלי כחתלתול... ערפל כזה, שנדמה
שפשוט לקחו את העולם והעלימו אותו. אבל מדי
פעם בפעם נדמה לי שאני פוקח את העיניים ומבחין
בברקים. אני שומע קולות: "זאת לא ממש תרדמת,
גברתי... בבקשה ממך, אל תתייחסי לסריקת המוח
הזאת... יש תגובות..."
מישהו מבזיק אור לתוך העיניים שלי. אחרי האור שורר
שוב חושך. אני מרגיש דקירת סיכה באיזשהו מקום.
"את רואה, יש תנועה..."
מגרה נתקל בערפל סמיך כל כך, שאינו רואה אפילו
לאן הוא הולך... הערפל שורץ צלליות אנוש וכולו שוקק
,
ומלא חיים מסתוריים. מגרה? שיא הפשטות, וטסון יקירי
מדובר בעשרה אינדיאנים קטנים, כי הרי כלבם של בני
בסקרוויל נעלם בערפל.
אט-אט מתחיל מסך האדים האפורים לאבד מהאפרוריות
האבוכה שלו, חום המים גובר והולך והעשן נעשה דחוס
יותר... אחר כך אני נסחף אל תוך מפל המים ועומד
להיבלע שם בלוע התהום הפעורה.
, אני רוצה לצעוק כדי
אני שומע אנשים מדברים סביבי
שידעו שאני לידם. יש זמזום בלתי פוסק, כאילו אני
נמצא בראש בין מכונות חדשות ולא משומנות עם
שיניים מחודדות. אני במחנה עונשין. אני חש כאב
בראש, כאילו הלבישו לי מסכת ברזל. נדמה לי שאני
רואה אורות כחולים.
"הקוטר של האישונים אינו זהה".
קטעי מחשבות צצים במוחי. אני מתחיל כנראה
להתעורר אבל אינני יכול לזוז. אילו רק יכולתי להישאר
ער. שוב ישנתי? שעות? ימים? נצח?
הערפל חוזר, הקולות בערפל, הקולות מעבר לערפל
נדמה? זאת שפה איזו!. Seltsam, im Nebel zu wandern
לי שאני שוחה בים, אני מרגיש שאני קרוב אל החוף,
אבל לא מצליח להגיע אליו. איש לא מבחין בי והגאות
שבה וסוחפת אותי.
בבקשה הגידו לי משהו, בבקשה געו בי. אני חש ביד על
, יש מקרים של חולים
מצחי. איזו הקלה. קול אחר: "גברתי
שמתעוררים פתאום וקמים והולכים על רגליהם".
מישהו מציק לי שוב ושוב עם איזשהו אור, עם רטט של
קולן, כאילו שמו לי צנצנת חרדל מתחת לאף ואחר כך שן
של שום. לאדמה יש ריח של פטריות.
מתוך הארץ
http://www.blipanika.co.il/?p=1581
אחד מתוך
13 צירופי מקרים מטורפים שתתקשו להאמין שקרו
במציאות ויעבירו בכם צמרמורת!
אדגר אלן פו לא יכול רק לזחול לתוך עצמותיו ולנער את
נשמתך, אבל כנראה, הוא יכול גם לספר את העתיד. הרומן
יצא
היחיד שלו, הנרטיב של ארתור גורדון פים מננטאקט,
לאור ב -1838 וסיפר את סיפורו של צוות שקוע באמצע הים
שמושך קש כדי להחליט איזה מהם ייהרג ויאכל. הדמות
שאיבדה נקראה ריצ'רד פרקר. 46 שנים לאחר מכן, צוות
של Mignonette עמד באותו מאבק והקריב ילד לצרוך,
, משפחות פרקר של העולם:
ששמו היה רק ריצ'רד פרקר. היי
אולי לא שם לבנך ריצ'רד
...........................
מעתיקה מהרשת ויסלח לי אלוהים בעצם אביא לכם קישור: https://www.motke.co.il/index.php?idr=440&v=19&pid=216745
סממית 16:30, 17/05/2017
בתה של יונקת הדבש
רומן המבוסס על חיי סבתא רבא של הסופר, שנהיתה מרפאה במקסיקו ,בתקופת המהפכה העממית.
בקריאה ,חשים את מקצב החיים של האנדיאנים על שבטיהם השונים מול הלבנים, של העוני המכפיר,השנאה, הפחד, הטוב והרע ,אמונות בני העם והחיפוש הבלתי נלאה אחר ידע ממבטה של ילדה מעורבת.
ספור ארוך שחובק הכל יחד,גם את מקסיקו עצמה. מרתק בעיני. קשה להפסיק בשל הדינמיות והשינוי הרב הקורה בו.
מאוד ממליצה !
...........................................................................
כתבתי לסופר בפייסבוק : thank you so much
just recommending this book to all the helers & yoga teachers all the curanderos
it is so very much good
Inspiring

ספר טוב ויפה. מעניין מסקרן. היסטוריה משפחתית מנהגים ותרבות של האינדיאנים והמקסיקנים התמרדות הגירוש. האהבה והערצה. הבת שעוזרת לכל אחד אפילו שמתנגדים לה ממליצה בחום.

סיפור יפהפה, המתאר כיצד מהעליבות יכולה לצמוח הקדושה. הסופר עוסק בדמות אמיתית מההיסטוריה המשפחתית שלו. הבאת המופלא שבחיים.

ספר לטיני-אינדיאני אמיתי. מקסים. כולל את הכל - החל מההיסטוריה של האינדיאנים והתערותם בחברה השלטת הספרדית וכלה במערך האמונות המקומיות. למי שמכיר את החיים במקסיקו ובפרט בקרב אזורי הפריפריה - זה ספר שכולו הנאה.

מקסיקו של תקופת ההצטקים והאינדיאנים ילדה בשם טרסיטה ביתו הלא חוקית של בעל האחוזה בעלת כושר ריפוי, הופכת למעין קדושה, התהפוכות ההיסטוריות שעוברות על מקסיקו
והילדה שבמגע ידה מרפאה את כל המחלות של החברה.
הספר רווי תיאורים לעיתים די משעממים וארוכים מדי
נחמד לא יותר מזה...

קריא ומענין. לפעמים מופרח אבל התחקיר העמוק מורגש. שווה לקרוא