ראשית אכתוב שאני מאוד אוהבת את כתיבתה של <mark>מור אסאל</mark> סופרת עיתונאית בלוגרית וכיום מדריכת הורים ומלווה אנשים בתהליכי התפתחות אישית .
הספר כתוב מעולה על יחסי אמהות בנות , על קיבוץ על צבא על פוסט טראומה ועל זוגיות .
סיפור סוחף הכתוב ברגישות על נוגה עוסקת בקרמיקה נשואה לברק ואמם של שי וצליל מתבגרים
השונים מאוד באופיים : עם שי מערכת היחסים תקינה ומלאת איכפתיות ולצליל היא לא מצליחה להגיע עד כדי אי תק

נגה גדלה בקיבוץ, פגשה את אהבתה הראשונה בתנועה, התגייסה לצבא, ועברה מסלול חיים מאוד ישראלי. שני עשורים מאוחר יותר, היא אשתו של איש עסקים מצליח, אמא לשני ילדים ופסלת, אבל התקפי החרדה ממשיכים לתקוף אותה.
נוגה נדחפת אל קצה המצוק של חייה, ורגע לפני ההתרסקות היא מחליטה להסתכל אחור ולפתוח פצעים ישנים שהשפיעו א=עליה יותר משהיתה מוכנה להודות.
מהי נאמנות? איך מתבטאת אהבה? איך נוהגים הורים טובים? על כל אלה

איך ללטף קיפוד הוא יותר מהכל, ספר על יחסים. מכל הסוגים: משפחתיים, זוגיים, חבריים, ובין דוריים. ותמיד כשאני קוראת ספר כזה, אני מבינה שזה סיפור שיכול להתרחש בכל מקום בעולם. שפת הלב והרגש היא זהה בכל השפות. וככל שהסיפור יכול להיות הכי אוניברסלי- בכל זאת בספר הזה יש כל כך הרבה "ישראליות", ובמובן הכי טוב של המילה. ועשו טובה ליקירכם שנמצאים מעבר לים; נכון כשאתם נוסעים אליהם לביקור אתם מתייעצים איזה ספר

לא קל לה, לנוגה שגדלה בקיבוץ. כעת בשנות הארבעים לחייה, אם לצליל בת העשרה-מתבגרת טיפוסית ומרדנית העומדת בפני מבחן קבלת החגורה השחורה והבן שי הצעיר ממנה, תלותי מעט. יחסיה עם ברק בעלה <mark>מור</mark>כבים. יש אהבה, יש נתינה אבל משהו חסר. לבָּרק יש שאיפות ותכניות הקשורות לקריירה וכוללות אותה אך אינה בטוחה בנכונותה להיעתר.
כשברק מכנה אותה 'נוגי' זה סוג של קוד ביניהם. הבנה. משהו שלהם בלבד.
עבור האם דפנה בת השבעים

"בתור קיבוצניקית היא ידעה לזהות את הניואנסים בעל פה, קוראת בנימות קול כמו שמכשפות קוראות בקלפים."

זה סיפור חיים שמגלגל תובנות סטייל יום כיפור פרטי, מפי דמות שעוצבה בין ידיה הגסות (בעיקר מעבודה), של החברה הקיבוצית.
מתוך כך, התכנים הראשוניים עוסקים כאן בילדות, יחסי הורים-ילדים וצמיחה אישית תוך צפיפות חברתית וחוקים מגבילים.

"איך אפשר להסביר קיפודים שגדלים יחד, שמנסים להתקרב זה לזה כדי לשאוב נח

ספר מעניין, על משפחה ישראלית, שבמרכזה האם נגה, עוסקת בקדרות, מוכת חרדות ופוסט טראומה, היא הקיפוד.
מסביבה בעלה, ברק, שמנסה לגרום לה רק טוב , תמים ומלא כוונות טובות. וילדיה, צליל , הנערה המתבגרת ושי שבוחר בעמדת הילד שזקוק להשגחת יתר.
הספר דינמי וחוויתי וכל המתואר לעיל עטוף בכתיבה נפלאה והדוקה שחושפת טיפין טיפין את עומק הבעיה ותהליכי היציאה ממנה.
כא<mark>מור</mark>, נגה היא הקיפוד. שכל מאווייו בזמן נשיאת המשא

איך ללטף קיפוד.
אמ;לק: ספר קריא, מהודק ומרגש, צולל בעדינות לעומק נפשה של הדמות הראשית, נוגה, במתינות, טיפין טיפין.
העוצמה של הספר נחשפת עם כל פרק ופרק, האופי של נוגה, הגיבורה הראשית, כמו גם של ברק, בעלה, הולכים ומתבררים ככל שאנחנו מתחברים לדמות של נוגה ולומדים על עברה. ואני עוצר כאן רגע לפני הספויילר.

הדמויות בספר מאופיינות היטב. התיאורים של התקופות השונות; צבא, נערות, חיים של משפחה בורגני

הספר מענין ומספר על אישה משכילה אמידה בגיל הביניים שהחיים הכניעו אותה. למרות שמבחוץ הכל ניראה מושלם. בעל מצליח, ילדים מוצלחים, בית יפה אבל בפנים היא מפורקת. היא ילידת קיבוץ שעברה את כל המסלול הרגיל של נערה ישראלית מהקיבוץ אבל ארועים בדרך חרצו בנפשה ונותנים את התוצאה בשנים המאוחרות.

נוגה, אם לשני ילדים, נשואה וחיה בנוחות בבית פרטי עם סטודיו במרתף,
עומדת על הרציף ונדמה לה שהיא רואה את אוהד, חבר נעוריה שלא פגשה עשרות שנים, יושב ברכבת לידה.
נוגה מתקרבת לחלון הרכבת, כדי להיטיב לראות, אך הרכבת נוסעת לפני שהיא מספיקה לוודא אם צדקה...
כך נפתח הרומן הרגיש והסוחף המתאר את חיי הקיבוץ, את היחסים בין בני המשפחה, בין בני זוג, בין הורים וילדים.
הרומן מתאר התמודדות עם פגיעה מינית, התקפ