רומן רחב יריעה על ראשית ההתיישבות המערביים על האי הסיני הונג קונג בתחילת המאה ה-19.
הספר מתאר בצורה מפורטת את האירועים שהתרחשו בעת ההשתלטות האנגלים על האי. את הקשיים והיחודיות של החיים בקרב הסינים ויחסיהם לאורך תקופה.
סין היתה באותה תקופה אתגר מסחרי בפני כל המעצמות באותה תקופה . כל המדינות רצו נתח ורווח מסחרי וכלכלי מסין, עם הפריחה של המסחר הימי בעולם.
במרכז הספר עומדת דמותו הכל יכולה והכריזמטית של סטרואן הוא הטאי פאן – המנהיג העליון. סטרואן הוא מנכ"ל של חברת ספנות גדולה וחזקה היושב בהונג קונג. מטרת החברה שברשותו לחזק את שליטתו ושלטונו בבית האצילים, ולהרוויח מסחר באופיום ובסחר עם סין. הוא עזב אישה וילדים בסקוטלנד כדי לחיות בהונג קונג, אחיו חי באי , אך בתחילה יחסיהם לא היו טובים בגלל אופיים השונה,ואלו מחשבותיו על השינוי במקום מגוריו; "איני מצטער אפילו על יום אחד, חשב, אף לא אחד. אדם חייב לצאת לעולם הרחב ולהפיק את המירב מן העולם ומעצמו. האין זאת תכלית החיים? " ואכן זה מה שהוא עושה ביתר חייו.
סטרואן נמצא בחיכוך מתמיד מול משפחת טיילר ברוק, על רקע אגו,כבוד ורווחים מסחריים. הספר מורכב מדמויות משנה רבות ומגוונות.
לסטרואן יש מאהבת סינית,מאי מאי, שהאהבה ביניהם חזקה ויציבה מול מכשולים רבים.
בספר באים לידי ביטוי הפערים בין המנטליות המערבית לסינית, כמו שמאי מאי מנסחת זאת ;" כל הדברים תלויים בג'ויס, אין מקום לדאגה. אתה מרבה לחשוב ומרבה לתכנן ומנסה לעצב את הג'ויס לפי משאלותיך. אך, האמנם זה כך?...הוא לועג לגורל, לג'ויס ולאלים ומנסה לנצל גברים ונשים לקידום מטרותיו"
בספר הקורא נחשף לעולם הספנות, התככים והוויי הספנים ביום יום. פרק בהיסטוריה העולמית שהקוראים מקבלים ממנו טעימה מפורטת ומעניינת לדעתי.
ההתרחשויות בספר כלכך אמינים עד שחשבתי לפעמים שאכן כך קרו הדברים. עד שחזרתי לעמוד הראשון של הספר שבו כתבו: רומן זה,כמובן אינו מסמך היסטורי וכו'.לזכותו של הסופר,ג'יימס קלאוול יאמר שהצליח ברוב כשרונו להביא תיאורים אמינים ביותר.
כיום שוב הונג קונג חזרה לככב לכותרות לאור ההפגנות הרבות, אין רגע דל במקום הזה.

לסיכום, ספר מעניין שמאיר תקופה היסטורית נשכחת. סיום הספר מפתיע ביותר.

לפעמים אני משתאה לנוכח העובדה שאני זוכר אירועים שכבר נחשבים היסטוריה... (קוראים לזאת הזדקנות). ביולי 1997 כותרות העיתונים בישרו על חזרת הונג קונג לשלטון סיני (מסתבר שגם חכירה של 99 שנים מסתיימת מתי שהוא, ואם בעל הבית מפחיד מספיק הדיירים מתפנים בלי לעשות בעיות). סקרנותי התעוררה ורציתי להבין על מה מדובר, למה באמת הסינים "המפחידים" לוקחים את הונג קונג מהבריטים "התמימים"?

האינטרנט היה אז מחובר עם מודם צפצפני ואיטי להחריד – התוכן היה לא משהו, כך שהיה קשה למצוא חומר כתוב אם לא היית נוסע לספריה של אוניברסיטה כלשהיא, אז במקום זאת קראתי את טאי-פאן.
מאז קראתי אותו מספר פעמים (ובגלל שנדלקתי עוד המון ספרים "רציניים" יותר בנושא), והפעם האחרונה היתה ביומיים האחרונים.

איך הגיעה הונג-קונג לידי הבריטים, ולמה הם חשקו באי סלעי שהפך היום לאחת הערים הענקיות בסין, עם גורדי שחקים לא יאמנו, וכלכלה מטורפת - היא סיפור מרתק.

כמו מוסיקה קלאסית, ציור או יין – יכול להיות שאתה לא אוהב את הסוגה הזאת, אולם אל מול יצירת מופת לרוב כל האנשים מבינים את הגאונות ונהנים עד שנעתקות המילים.
כך גם סוגת הרומנים ההיסטוריים, רבים יעדיפו לדלג עליהם – אולם אם ינסו את שוגון או טאי-פאן יעריכו את הגאונות.

טאי-פאן הוא ספרו השני של ג'יימס קלאוול (אחרי מלך עכברוש המעולה גם הוא) – והוא נכתב בזמן שקלאוול התגורר מספר שנים בהונג קונג.
קלאוול רקח סיפור מופלא על הסוחרים הבריטיים שהרחיבו וכבשו את האימפריה הבריטית – בראשם עמדו הטייקונים של אז, שבהונג-קונג נקראו 大班 (טאי-פאן).

כן לא טעיתי הסוחרים הם שכבשו את האימפריה – הכסף והעוצמה של הסוחרים הוא זה שהביא את בריטניה לרחבי העולם – כשהסוחרים התקשו מול מתחרה או אויב הם הפעילו השפעת (=המון כסף) והשתמשו בצבא או בצי כעושה דברם.
כמובן שכולם חשבו שהסוחרים כפופים לכתר ומכאן לאנשי הצבא אך למעשה הדבר הוא הפוך. כמו הסוחרים בסדרת המוסד של אסימוב, כך הסוחרים של אז ושל היום מניעים את גלגלי האימפריות – ומלחמות קורות כשסוחרים נתקלים במכשול לכספם.

בחזרה לטאי-פאן – מדובר ברומן מרהיב, מלא חוכמה ומתח, וכמו רומן היסטורי טוב מתבסס על עובדות אמתיות כדי לטוות בדיה שתבדר אותך ותחכים אותך, תוך הפניית זרקור לחיי האנשים המאפשר את האמפטיה שהיסטוריון צריך, אך לרוב מתקשה למצוא, שכן הוא מקובע באמונותיו. התככים וההתרחשות הבינלאומיות של המאה ה-19 העמוסה להתפקע באירועים נשזרים כולם באריג סיפורי לא ייאמן בפרטיו ובכישרונו.
בריטניה, סין, רוסיה, ארה"ב, פורטוגל, ספרד, תורכיה, צרפת כולן שחקניות רקע בתיאטרון הבובות של הסוחרים, ושל איתני הטבע.

אני לא יכול להסביר איך אני יכול להיות מתוח בפעם החמישית (אני מעריך) שאני קורא את הספר הזה, שכריכתו הצעקנית תמיד קורצת לי, אבל זה קורה...

תקשיבו, אם במקרה לא קראתם אותו וגם אם רומן היסטורי הוא לא כוס התה שלכם, תנסו ללגום אותו בכוסות חרסינה מבהיקות ונקיות – מבטיח לכם שלא תצטערו.

מאחל לכם ג'וס טוב,

ספר מעולה שבמעולים.

טאי-פאן פרושו השליט העליון של חברה או תאגיד או כל קבוצה של אנשים בסין.

כשראיתי את הספר הזה שמעולם לא שמעתי עליו בספריה, קצת דאגתי, אחרי ספינת הדגל של קלאוול "שוגון" חששתי שאתאכזב, לאחר היסוס בחרתי אותו ומהרגע שהתחלתי לקרוא שקעתי בו.
הספר מספר את סיפורו של דירק סטרואן, הטאי-פאן של חברת מסחר בריטית "בית האצילים" שסוחרת בתה, משי ואופיום בין סין לבריטניה, השנה היא 1841, סיומה של מלחמה בת שנתיים בין סין ובריטניה. סטרואן מגלה את האפשרויות הגלומות באי השומם עם המפרץ הנהדר והנוח לעגינה הונג-קונג, שזה עתה בתום המלחמה בריטניה סיפחה אותו אליה.

קלאוול שוב מפגיש כאן מזרח עם מערב וכהרגלו רואה את היתרונות של החשיבה והתבונה הסיניות על פני המערביות. המיפגש הפעם הוא על בסיס דיפלומטי, סוג של הורדת ידיים בין שני סוחרים חזקים ושולטים - סטרואן וברוק, שתי חברות מסחר כשהיתרון הוא לטובת סטרואן ששוהה הרבה זמן באזור סין כולל מאהבות סיניות כך שהוא מתמצא בדרך החיים הסינית כולל השפות הקנטונזית והמנדרינית.
בתוך כל זה ומאחורי הקלעים כל הזמן קיימת בחישה של ההנהגה הסינית כשמפעם לפעם הם צצים בקדמת הבמה.

קלאוול בפרוש מזלזל בפוליטיקאים הבריטים ומוכיח את אזלת היד שלהם בכל הקשור להבנת המזרח והחשיבות של הונג-קונג כפתח לקשרים כלכליים עם סין.

בסופו של דבר זה רומן ענק שכולל בתוכו אהבה, שנאה, קנאה וידידות. וגם כולל מגפת קדחת וסערת טייפון שאין כמוה.
הוא פשוט מצויין הקלאוול הזה.

ספר מעולה כיאה וכיאות לקלאוול משאיר את הקורא עם טעם של עוד ומרגיש שחייב לקרוא את ההמשך. הרפתקאותיו של סטרואן ויכולתו המדהימה להתגבר על המכשולים שבדרכו למרות שהוא שוחה לעיתים קרובות במים זרים מעצימים את העלילה. מדובר בספר המשלב בתוכו רומן היסטורי עם אלמנטים של ספר מתח טוב

ספר נפלא, כפי שרק ג'יימס קלאוול מסוגל ליצור.
זהו בעצם רומן הסטורי, המספר על השנים הראשונות של המושבה הבריטית הונג קונג. הסופר מחיה ביד אמן את התקופה.

לטעמי זהו הספר הטוב ביותר של קלאוול (קראתי אותו כמה וכמה פעמים, לא לוותר!