"יש שלושה סוגים של היסטוריה" הוא אומר "הסוג הראשון הוא מה שקרה באמת, ואת זה לעולם לא נדע. הסוג השני הוא מה שרוב האנשים באותה תקופה חשבו שקרה. ואת זה אפשר לגלות במאמץ ניכר. והסוג השלישי הוא מה שהשלטונות רצו שאנשים בעתיד יחשבו שקרה, וזה תשעים אחוז מההיסטוריה המופיעה בספרים".

הספר הזה הוא ספר מתח שבאמת מותח: הוא לא עוסק ברוצח המונים, אין המוני גופות הנערמות בדרכו של הבלש, ואם כבר אין בלש. הוא עוסק בתעלומה היסטורית ומשלב באופן נפלא בין עדות כתובה מהמאה ה 17, סיפור של צעיר שנקלע במקרה לתעלומה וכמובן התאהב בעמיתתו(?) לדרמה, וסיפורו של עורך דין לענייני קניין רוחני שעקב מקצועו לקח חלק בסיפור שבדרכו להישאר בחיים הפיק מהסיפור די הרבה תובנות על חייו.

ספרי מתח הם סוג שקל מאד לקלקל: הם נותנים לקורא סיפוק מיידי, דרך קלה לבריחה מהמציאות, עוסקים בכל מה שמרתק ולכן הרבה קוראים אותם. לפי התאורייה הכלכלית הבסיסית כשיש ביקוש נוצר היצע. כך שהרבה כותבים אותם, ולא כולם מעולים. סופרים "מקצרים תהליכים", כותבים לפי נוסחה, ממהרים לספר (ולמקדמה) הבא, גיבוריהם מופרכים, התחקיר בסיסי עד לא קיים, האמינות מהם והלאה והזילזול בקוראים חוגג. לכן כל כך נעים ואף מפתיע לפגוש את הספר הזה, הכתוב טוב, בונה עלילה קוהרנטית, מספר קצת על כתבים עתיקים, הדמויות הן אנושיות על חולשותיהן, פגמיהן ועודף משקלן...

אהבתי את הספר שקיים את הבטחתו - קריאה מהנה של סיפור שהרחיק אותי קצת מביבי ובוּבי ואחמדינג'אד גם...

הספר הזה ישב אצלי על המדף מתוך הבנה ברורה שאני לעולם לא אקרא אותו והסיבה היחידה שרכשתי אותו היתה העובדה שהוא יצא בהוצאת מטר שהיא בד"כ הוצאה מוצלחת של ספרים נחמדים מאוד שדי קולעים לטעם שלי.

קניתי.

יום אחד, לא יודע למה - החלטתי לקרוא את הספר מתוך הבנה שאחרי 100 עמודים לא מעניינים, ניתן יהיה להעביר אותו מסטטוס "לקריאה" לסטטוס "לתיוק".

כמה שאני טעיתי.

איזה ספר נחמד ומעניין. הסיפור לא מתומצת נכון מאחורי הספר ואינו משקף את העובדה שהספר מאוד מעניין, מאוד קריא ואני אישיתי הייתי במתח לכל אורכו.
גם לכתוב שהדמות הראשית מטיילת בעולם לא בדיוק מבטא נאמנה את העלילה ונדמה שהעלילה מתרכזת במרביתה במקום אחד בארה"ב, מה שמאפשר לספר לא להיות ספר נוסח רוברט לדלום בו הגיבור משוטט בעולם נגד כל הסיכויים, אלא ספר שנין יותר להעמיק בו מבחינת עומק הדמויות והרקע שלהן.
אני ממליץ מאוד על הספר שהוא מותח וכתוב מצויין.

הערה אחת בעניין שהפריע לי מאוד: יש לי תחושה רבה שהסופר הוא או אנטישמי מוחלט, או מה שמכונה SELF HATING JEW (בכל זאת, גרובר יכול להיות גם שם יהודי). העם היהודי מוזכר באופן כמעט כרוני בספר (אמנם כחלק מזהותו החצי יהודית וחצי גרמנית של המספר אבל גם ביחס לטיפוסים בהם הוא נתקל בדרכו). התחושה, בעדינות, לא מאוד נעימה וגורמת לך לתהות אם כל ה"גויים" הנחמדים שאתה פוגש בחו"ל, לא חושבים עליך דברים לא נחמדים בסתר הלב...