לפני הכל, אהבתי!
העלילה ב2 משפטים - קינג ומקסוול מתבקשים ע"י אשת הנשיא לחפש את אחייניתה שנחטפה, מסתבכים בנבכי המשפחה הראשונה
ותוך כדי כך מישל נוברת בעברה ומגלה את האמת על עצמה.

אהבתי שיש מקום בספר גם לאנטי גיבור, שהוא לא דמות חד מימדית, ואולי בעצם הסו קולד "טובים" הם הרעים?
יש בספר אמירה מאוד ברורה והיא בעצם פראפרזה על המשפט המפורסם של הפסיכולוג הנודע אדלר-"אין אמת אחת".
אז למה 4 כוכבים ולא 5? כי כבר מאמצע הספר ניחשתי נכונה מי , מה ולמה... אבל אתה מנסה לפענח מהן הסיבות , לפחות כמעט עד הפרק האחרון.
בכל זאת תקראו, הספר טוב!

משתף ביקורת ספר שכתב אבי:

איני בטוח באם זו פעם ראשונה שאני קורא את הספר. אפשר שבפעם הראשונה קראתי אותו בשפת המקור. זה יתרונו של קשיש שזכרונו לקוי. קריאה חוזרת של קשיש כקריאה ראשונה. איני סבור שיש מקום לקריאה חוזרת של הספר לבעלי זיכרון שכיח.
הספר הוא הרביעי בסדרה "שון קינג ומישל מקסוול".
הסיפור הנו אופרת סבון או טלנובלה, שכן יש לו סוף. העלילה נסובה סביב מספר משפחות בעייתיות במקביל, בכסות של חקירת עבירות פליליות.
סיפורם של הטובים והרעים, מסופר במקביל- פרק קצר, ולעתים שניים, על משפחה אחת, ולאחריה על אחרת, לסירוגין. בין הטובים לבין הרעים, יש דמויות ביניים. מעניין שמחד גם הטובים אינם "טלית שכולה תכלת", ומאידך, גם בין "הכתמים" המכסים את הרעים, חולפים קרני אור.
לטעמי הספור אינו ממוקד. אין הוא בא לייצג דור, או חצי דור. אין הוא בא לספר על החטא ועונשו, למרות שאין כל זה מפריע למחבר לשלוף כובעים מהשפן, מידי פעם.

הספר מומלץ רק למכורים לבאלדאצ'י, או לאוהבי טלנובלות

ספר מצויין של דיוויד באלאדצ'י. לפי דעתי הטוב ביותר שקראתי חוץ מסדרת "מועדון הגמל" ("מועדון הגמל", "האספנים", "קר כקרח" ו"צדק אלוהי").
ספר מותח שדן במוסריותם של בעלי השררה בעולם, על איך הם יכולים לעשות פעולות נפשעות בלי לתת עליהם את הדין רק כדי לשמור על כוחם ועל כך שבעולם המדיה של היום מספיק להיראות טוב ולדעת לדבר כדי להיות מנהיג.
החיסרונות היחידים שאני מצאתי בספר הם שהוא קופץ קצת יותר מדי בין זירות הארועים, וגם עלילת המשנה היתה טיפה מאולצת.
ספר שוטף, מותח לאורך כל אורכו ומומלץ בחום!

ספר מתח מעולה של באלדאצ'י. נסחפים מיד לתוך עלילה זורמת, מפתיעה והקריאה מהנה. כשהמחשבות רצות בניסיון לגלות את ההמשך. באלדאצ'י מפתיע והמתח נמשך ונמשך....

אני מעריץ את הסופר דיוויד באלדאצ'י, עד כדי שאני מחשיב אותו כגאון בתחומו. אני הייתי מסיים לקרוא את ספרים שלו (בעיקר מסדרת קינג ומקסוול) תוך ימים אחדים, ספרים כמו שבריר שנייה, מטען חורג, משחק השעות ועוד. את הספר המשפחה הראשונה אפשר לתאר במילה: אכזבה. בעוד שבשאר הספרים יש עניין, מתח ועלילה מתקדמת במהירות, בספר הזה היה איטיות ובזבוז זמן. עד ה-200 עמודים הראשונים העלילה לא זזה בכלל. רק לאחר מכן הייתה התקדמות. נדיר שאני מפסיק ספרים באמצע, ושקלתי הרבה האם להפסיק, אך, מתוך כבוד לבאלדאצ'י קראתי בסבל עד סוף הספר. מה שאולי קצת ניחם אותי שלקראת הסוף הופיע המתח והעיניין האופייני לבאלדאצ'י והספר לפחות הסתיים בצורה טובה. לשם השוואה, את הספר מטען חורג מאותה סדרה קראתי תוך יום. את הספר המשפחה הראשונה קראתי תוך 4 חודשים. רציתי לתת לספר כוכב, אבל בגלל הסיום הסביר נתתי 2. אני לא מאשים את באלדאצ'י, אך, אני התאכזבתי. למרות זאת אמשיך לאהוב ולקרוא את ספריו.

ספר מדהים שזור במתח רב שואב אותך אליו וקשה להניח מהיד המשפחה הראשונה של נשיא ארצות הברית נאלצת להתמודד עם חטיפה שבתוכה טומנת סיפור ארוך אך מותח ושובה את הקורא שלו ספר טוב ומומלץ לכל קורא מלבד אלה הטוענים לב חלש :) אני אהבתי מאוד:)

ספר נוסף עם צמד החוקרים פרטיים/בלשים מישל מקסוול ושון קינג.
מסיבת יום הולדת בקמפ דייויד נערכת לאחיינית הנשיא בת ה- 12.
כמה שעות אח"כ נחטף אחד מקרובי הנשיא והבלגן מתחיל. ג'יין קוקס, אשת הנשיא, מגייסת את שון ומישל לעזרה וזאת על סמך היכרות רבת שנים עם שון.
השניים מתחילים לחפש ולחקור ומגלים שבמשפחה הנשיאותית יש סודות ושקרים שמפריעים להם בחקירה.
ספר מותח העוסק גם בשאלות מוסר וגם בשאלה הגדולה - האם הנשיא/משפחתו חסינים והם בעצם מעל לחוק

ספר מתח חזק מאוד, הוא הצליח להחזיק אותי ערה שעות רבות ועייפות.
באלדאצ'י מספר סיפור על נושאים שמאוד קשים בעיכול, כמו לדוגמא: אונס שמוביל להיריון לא רצוי שמוביל להפלה מסוכנת שהובילה בסופו של דבר לקומה ממושכת. אני לא אומרת שזה המצב האידיאלי אלא שהשיטה שגויה, אם אי אפשר לסמוך אפילו על מנהיג העולם החופשי, לפי הגדרתו של באלדאצ'י, אז על מי אפשר לסמוך. וכבר נודעו שערוריות גדולות ולקויות מאוד אצל נשיאים ומנהיגים מכל גווני הקשת. מצחיק איך אפשר להגיע מביקורת על ספר לדיון פוליטי-מוסרי. אלה החיים, לפעמים הדרך להביא דברים לתודעת הציבור הוא דרך סיפור.
הספר כתוב בצורה מאוד רהוטה וקולחת וכמעט בלתי אפשרי להוריד אותו מהיד.
מקווה שתהנו כמוני, לפחות.

ספר נחמד, לא יותר. לר הצליח לסחוף אותי בשום פרק כמעט. התיאורים נחמדים, העלילה מסועפת מעט ולכן נתתי שלושה כוכבים.
לא שניים כי בכל זאת לא מצאתי קטעים משעממים במותחן. הכתיבה מורגשת כמתורגמת, ולפעמים צפויה. נחמד כמו שכתבתי.
שווה קנייה כספר משומש אם זה מסכם את דברי.