הביקורת נכתבה ביום ראשון, 28 באוגוסט, 2011
ע"י נרקיס
ע"י נרקיס
בניגוד לאחרים אני לא חושבת שזהו סיפור על כניעה.
אלא סיפור על התפכחות.והבנה.
הבנה כי בסופו של תהליך מה שנשאר אלו הם הדברים הפשוטים, הקרובים, והמספקים את צורכינו, כי לכולנו, באשר אנחנו, יש בסופו של דבר אותם צרכים, ומה מעט אנו צריכים כדי לספקם.
כתוב בשפה העשירה, המרובדת והבונה עולם של עמוס עוז.
העולם של הקיבוץ, החורף הגשום (פעם היו כאלה...)בו נפתח הסיפור, החדרים הצנועים, האנשים שהיו, ובעיקר הדיאלוג הפנימי של יונתן גיבור הספר.
מדהים.
קראתי אותו כשהייתי בת 16 - עברו לא מעט שנים וכמה אלפי ספרים, אבל עדיין זה הספר שהשפיע עלי הכי הרבה מכל מה שקראתי.
4 קוראים אהבו את הביקורת
4 הקוראים שאהבו את הביקורת
