“אני כותב את הביקורת הזו ומרגיש שבמובן מסוים זה מאפשר לי להתנקות מהספר הזה. כן, כי הדבר היחיד שאפשר לומר לזכותו הוא שהוא מעביר היטב (כמעט באובססיביות) תחושה של לכלוך, נבזות ועוני מנוול. לא אהבתי את הספר הזה מהרבה סיבות, וזאת למרות שאני מחשיב עצמי הודופיל (חובב הודו) מושבע וביקרתי בהודו מספר פעמים. הסיפור הוא באופן כללי אותה קלישאה שחוקה שאפשר למצוא בלא מעט יצירות פופולריות שקשורות להודו (נער החידות”

“כל מי שהיה בהודו מכיר את המסאלה (תערובת) הזו של הקסום עם הנבזה, היפה עם הכאוב, הרחום עם האכזרי, החיים בשאנטי עם המוות ברחובות, ריח היסמין עם ריח הפסולת והצואה... וכך בדיוק הרגשתי בבספר הזה. לעיתים אתה מתעלה עם הגיבור, מגיע ביחד איתו למקומות שבעבר נראו לו בלתי מושגים, עד הסוף האכזרי, הכל כך אמיתי, שכל כך מאפיין את הארץ הנוראה והנהדרת הזו.”

“אני כותב את הביקורת הזו ומרגיש שבמובן מסוים זה מאפשר לי להתנקות מהספר הזה. כן, כי הדבר היחיד שאפשר לומר לזכותו הוא שהוא מעביר היטב (כמעט באובססיביות) תחושה של לכלוך, נבזות ועוני מנוול. לא אהבתי את הספר הזה מהרבה סיבות, וזאת למרות שאני מחשיב עצמי הודופיל (חובב הודו) מושבע וביקרתי בהודו מספר פעמים. הסיפור הוא באופן כללי אותה קלישאה שחוקה שאפשר למצוא בלא מעט יצירות פופולריות שקשורות להודו (נער החידות”

“כל מי שהיה בהודו מכיר את המסאלה (תערובת) הזו של הקסום עם הנבזה, היפה עם הכאוב, הרחום עם האכזרי, החיים בשאנטי עם המוות ברחובות, ריח היסמין עם ריח הפסולת והצואה... וכך בדיוק הרגשתי בבספר הזה. לעיתים אתה מתעלה עם הגיבור, מגיע ביחד איתו למקומות שבעבר נראו לו בלתי מושגים, עד הסוף האכזרי, הכל כך אמיתי, שכל כך מאפיין את הארץ הנוראה והנהדרת הזו.”