מבחינתי הספר היה אכזבה. ההתעסקות בעברו של האקדוחן היא מבורכת כשלעצמה אבל לצערי הסיפור שלו הרגיש לי איטי, עמוס בפרטים סתמיים והמוזרות שאפיינה את הספרים הקודמים ודווקא נהניתי ממנה נהפכה בספר הזה למשעממת.
למען האמת, הייתי דווקא בגל של התלהבות כי הספר הקודם היה טוב והספר שלפניו מצויין (מגמת ירידה?) אבל הנפילה הזו הוציאה לי את הרוח מהמפרשים והפסקתי לקרוא בערך באמצע. לכן זו לא ממש ביקורת שלמה, יותר כמו תלונה. :)

החבר שהמליץ לי שוב ושוב על הספרים טוען שהספרים הבאים ממש טובים ושאני חייב לראות איך דברים מתפתחים בהמשך.
אני אחזור לסידרה הזו מתישהו, לא ויתרתי עליה לגמרי.

זהו ספר מצויין לחובבי רייבנלופט שסקרנים לגבי היווצרות היקום המוזר הזה שמושך אליו דמויות מעולמות מוכרים (כמו רומח הדרקון וממלכות נשכחות) ועושה בהן שפטים.

כאן מוצגת דמותו של סטראד, שלדעתי המעניינת והעמוקה מכולם, שנגלתה בספרים האחרים כדמות משנית שכל גיבור מסכן שנקלע ליקום הזה צריך להתמודד איתה.
הסיפור מוצג ברובו מנקודת מבטו של סטראד, כבן לשושלת אצולה, בן אנוש שבהתחלה אוהב את הטוב ואת הצדק אך אירועים בחייו גורמים לו לבצע מעשים נוראיים עד לתוצאה הבלתי נמנעת שהופכת אותו לערפד עוצמתי ומרושע ששולט ביקום מבודד ומוזר. סטראד הוא הדרקולה המודרני, וכמוהו יש בו אלמנטים רומנטיים מעוותים שהופכים אותו למפלצת המדהימה שהוא.
בקיצור - חמש כוכבים בלי היסוס, הנאה מובטחת.


הערה קטנה:
לצערי הספר לא פורסם בעברית ולכן קניתי במיוחד מיד שניה.אך ישנה מהדורה חדשה שפורסמה לפני מספר שנים ואולי אופוס יסכימו לפרסמה אם יהיה ביקוש.

הרעיון הבסיסי בכרונוליתים מאד מושך - הופעתם ההרסנית בנקודות מפתח ברחבי העולם של מבני ענק, עשויים מחומר מוזר שלא מגיב עם חומצות, חשמל, חום ובאופן כללי בלתי ניתן להריסה וכל אחד מהם מבשר על עתיד קודר בו יופיע אדם לא מוכר ויכבוש אותו.
ההשלכות של הכרונוליתים המתרבים על האנושות הן אדירות. פחד ופניקה ברחובות, מהפכות חברתיות ועלייתן של כתות מוזרות.

היופי של הספר הוא בכתיבה הפשוטה אך האפקטיבית, ברובה, והיכולת של הסופר להדגים איך העולם מתדרדר לכאוס.
אך לא הכל וורוד ויש בספר נקודות של איטיות בעלילה שמורידות מעט את מפלס העניין. אם היה אפשר לדרג 3.5 כוכבים זה היה הציון המתאים מבחינתי. מכיוון שאי אפשר אתן לו 4 כי הנקודות החזקות גוברות על הנקודות החלשות.

הראשון בסידרת "המוסד" המפוארת של אסימוב.
הוא דווקא לא מהכי טובים אבל הוא מציג מספיק מהעולם שיצר אסימוב כדי לפתוח את התיאבון לשאר הספרים.
כאן מוצג, אך לא בפירוט, רעיון הפסיכוהיסטוריה שמהווה את הבסיס ואת ההינע העיקרי לעלילה המפותלת.
אחד הדברים שאהבתי כאן זה ההשענות על העלילה בניגוד להשענות על דמויות - הדמויות באות והולכות במהירות מסחררת (זה ספר קצר) ואי אפשר ממש להקשר אליהן וזה גם לא חשוב. ההתפתחות של הסיפור היא החשובה.
כמו בשאר הספרים הכתיבה קולחת ולצידה רעיונות מעניינים וכמובן הסממן העיקרי של אסימוב - טוויסטים מפתיעים. מומלץ.