ביקורת ספרותית על מקסימום סיטי מאת סוקטו מהטה
ספר בסדר

---

ספר שבועט בבטן, אבל ארוך מדי וחוזר על עצמו.
הרקע: בן בומביי שהיגר לארה"ב, חזר מלא געגועים למומבאי מתרשם מהשינויים שקרו וחוזר כעבור מספר שנים חזרה לניו יורק.
עיקר הספר הוא מומבאי החדשה על חורבותיה של בומביי.
התמונה אינה קלה, בירוקרטיה, שחיתות קיטוב חברתי פשעים ועבירות שונות . נוטלים בזה חלק כל מי שיכול," מובילים" משכבות מבוססות ואלו שזה מקרוב באו., פוליטיקאים ושוטרים.
הספר מתמקד בנושאים אלו והשפעתם במעגלים החוצה. שיטת הכתיבה היא להתרכז באדם, מקרה ,מקום או אירגון ולבחון מבפנים החוצה את השפעות פעולתו. הספר כתוב בצורה קריאה ובהרבה מקרים קולחת.
אבל, מרוב עצים לא רואים את היער, לעתים כבר מבינים את עקרונות היער, אבל, עוד מקרים מובאים ומכבידים על הקריאה ובעיקרעל ההתרשמות.
ספר קשה שלפעמים אתה שואל את עצמך"אבל היכן האור?".
אני ממליץ לקרוא את הספר במנות קטנות. כי הוא סיפור חשוב ובמיוחד שהוא תיעוד של הודו בימינו.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על מקסימום סיטי