מי מאיתנו לא חשב בשלב כלשהו האם קסם הוא דבר אמיתי? האם יש מכשפות, עם כובעים מחודדים, מטאטאים מעופפים ושומה על האף?
אני מאמינה שבשלב מאוחר יותר רובנו שמענו על משפט המכשפות המפורסם בעיירה הידועה לשמצה סיילם,
משהו קרה שם ב-1692 שבגינו הואשמו ונתלו 13 נשים בעוון התעסקות בכשפים.
הספר הזה מטיל מעט אור על העניין, וחושף צדדים נוספים, בדיוניים פחות או יותר, לתלייתן של נשים רבות, והוקאתן מהחברה,
אתחיל דווקא מהדברים שאהבתי ואמשיך לאלו שאהבתי פחות:
ניכר כי קתרין האו ערכה מחקר מעמיק ומקיף על ההיסטוריה הקולוניאלית של ניו-אינגלנד, ההיבט ההיסטורי של הספר היה לטעמי מושלם ממש, הסופרת הוכיחה כי היא בקיאה במחקר ובתקופה המדוברת,
המונולוגים השונים בין הדמויות, היו עמוסים במידע היסטורי, על ההתישבות הקולויניאלית, על המבט השפתי, צורת הביגוד, החיים בסיילם במאה השבעה עשרה,
כפי שאפשר לקרוא בסוף הספר, היא הסתמכה על מחקרים רבים, בהקשר להגהה המיוחדת, לסמליים הדתיים והפגאנים והאזכורים הלטינים לאורך הספר כולו.
מרתק ביותר לקרוא כיצד מתחיל ציד, כיצד מתחיל מסע אכזרי, מרתק כי כמעט תמיד זה מתחיל במקום של פחד ובורות, כיצד הנאשמות היו כמעט תמיד מאותו רקע משפחתי, בתווך גילאים שווה, מפחיד ממש לקרוא וכמעט להרגיש את אנחת ההקלה של תושבי העיר בהבחינם באנחת החיים האחרונה של אישה חסרת ישע וכיצד הפחד מפנה מקום לשלווה, בצורה בלתי הגונית ממש.
ובכל זאת, זהו אינו ספר מושלם,
הגיבורה הייתה בעיני זניחה ביותר, בעוד שאר האנשים סביבה, אמה, סבתה, חבריה, היו מרתקים בעיני, דמותה שלה הייתה חלולה ולא שלמה, עד חציו של הספר אפילו לא זכרתי מה שמה, לטעמי היו חורים רבים בקווי האופי שלה, מה שנתן לי תחושה של דמות בלתי מוגמרת.
אך הדבר שהקשה עלי את הקריאה יותר מכל היה דווקא ההתנהלות המוזרה של העלילה, אינני מדברת דווקא על העבר והווה הנשזרים יחד, אלא דווקא על העלילה הרצופה, היה נדמה כי הקטעים היותר דרמטיים בספר היו מבולבלים, כאילו היה רצון לייצר מתח נוסף אבל זה לא כל כך הצליח, הרגיש לי מעט תלוש, אבל אינני יכולה לומר אם זה קשור לכתיבה המקורית או שזה בעיה בתרגום, כי זה בהחלט קורה לפעמיים.
בסופו של ספר, למדתי דברים מעניינים רבים על תקופה מוזרה במקצת, ונהנתי גם מעלילה נעימה, וזה הכי חשוב.
